פורת, דוב (“טומי”)
בן דויד קרל ויהודית. נולד ביום י"ח בטבת תש"ד (14.1.1944) בלונדון, בירת-אנגליה. ההורים – יוצאי צ'כוסלובקיה. דוב עלה עם הוריו לארץ כאשר מלאו לו חמש. בהגיעו לגיל-הלימודים התחיל לומד בבית-הספר היסודי "חשמונאים" ברמת-גן. את לימודיו היסודיים סיים בהצטיינות והתחיל בלימודיו התיכוניים, אבל באמצע לימודי השנה הראשונה נשלח אביו לניו-יורק מטעם משרד האוצר של ישראל והמשפחה עמו. בהגיעו לארצות-הברית המשיך דוב את לימודיו התיכוניים שם והצטיין בהם עד כדי כך שסיים אותם במשך שלוש (במקום ארבע) שנים. לאחר-מכן ניגש לבחינות פסיכוטכניות והצליח בהן. כהמשך ללימודיו למד באוניברסיטה קולומביה אשר בניו יורק. שם התמחה במדעי- המדינה. התיזה שלו היתה על רוסיה הסובייטית וגרמניה הנאצית וזו זכתה לפרס ראשון. נוסף ללימודיו הצטיין דוב בשטחים אחרים; הוא ערך וניהל תכנית עברית שבוע ברדיו ניו יורק בשם "פי האתון" – תכנית שהוגשה במסגרת תכניות של אוניברסיטת קולומביה. היה בחור תוסס וער, שופע חכמה ונעים-הליכות. תחביבו העיקרי היה השחמט. היה פעיל בספורט (בכדורגל ובשחייה) כן אהב מוסיקה קלאסית. עם סיימו את לימודיו חזר דוב לארץ ולא מלאו אף שני חדשים לאחר שחזר ודוב גויס לצה"ל – באוגוסט 1965. כאשר סיים את תקופת הטירונות המשיך בשירותו במודיעין. בימי המתיחות שלפני פרוץ מלחמת ששת הימים היה מלווה עתונאים זרים. ביום הראשון של המלחמה קיבל דרגת סג"מ למרות שלא עבר קורס-קצינים. בשבת שלאחר אותו יום נפצע בחזית הדרום ואחרי יסורים שבהם עמד בגבורה מת מפצעיו בבית-החולים; זה היה ביום ט"ז בסיון תשכ"ז (24.6.1967). כאשר נפצע היה הוא קצין הליווי של הכתב והצלם של השבועון "לייף", אשר בו מופיעה כתבה לזכרו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית שאול. כתבה לזכרו פורסמה בטאון "שחמט" של האיגוד הישראלי לשחמט.
