פורקש, ברוך
נולד בכ"ג בתשרי תרס"ו (22.10.1905) בבודפשט, הונגריה. הוא היה ילד בעל לב רגש, אוהב אדם, טבע ובעלי-חיים. בנעוריו שמע על ארץ ישראל, ארץ אבותיו, ובלבו גמלה החלטה לעלות אליה ולהיות שותף בבנייתה. בשנת 1922, כשהיה בן שבע-עשרה הגיע לארץ-ישראל אחרי מסע נדודים, תלאות מרובות וגירושים מגבול לגבול. בדצמבר 1933 התקבל כחבר באגודת השומרים ומילא תפקידי שמירה בכפר יהושע, כפר חסידים, באר טוביה, נען וגן יבנה. הוא נקשר לאורח חייהם של שכניו הערבים ודקדק במנהגיהם. רבים משכניו כינוהו "מוסה ברוך" ומתוך כבוד אליו נמנעו הערבים ממעשי גניבה ושוד בתחומי השמירה שלו. בתפקידי השמירה גילה אומץ-לב ומסירות ודרש מאגודת השומרים לשגרו למקומות-שמירה מסוכנים. כשומר נודד החליט שלא להינשא שמא תסבול משפחתו מאורח חייו והנפש הקרובה לו ביותר היתה סוסתו, שטיפל בה בחיבה רבה הוא נודע בצניעותו ובהסתפקותו במועט וגם בחיבת הנוף הפתוח והמרחבים. תמיד חיפש נוף חדש, נקודת-ישוב חדשה, להיות בהם בין ראשוני המקימים והשומרים. מקום עבודתו האחרון בשמירה היה בפרדס של יכין בשוויקה, מרחק קילומטרים אחדים מטול כרם, צפונית מזרחית לכפר יונה כאן נרצח בט"ז בתמוז תרצ"ח (15.7.1938) ביריות אקדח בידי ערבים שהתארחו קודם בביתו וניצלו את המידע שהיה ברשותם עליו ועל השומר השני שהיה עמו. השומר השני הצליח להימלט ולהזעיק עזרה את חברי גבעת-חיים הסמוכה והללו מצאו את ברוך ללא רוח חיים. הוא הובא למנוחת עולמים בשייך-אברק, בחלקת קברות השומרים, ליד קברו של אלכסנדר זייד. שמו הונצח בחוברת הזיכרון "איך נפלו" ודמויות – שומרים, מגינים, לוחמים, שהוציאה אגודת השומרים.
