אריה, בן לאה וראובן, נולד ביום א' בתמוז תשי"ב (24.6.1952) בחדרה. הוא למד בבית-הספר היסודי על-שם אחד העם בחדרה, והמשיך בלימודים על-יסודיים בבית הספר התיכון-עיוני בחדרה. בוגר המגמה ההומניסטית-היסטורית היה, ובקיץ 1970 עמד בהצלחה בבחינות הבגרות. אריה היה בן זקונים להוריו ואח אוהב לאחיו שרגא ויקותיאל. משחר ילדותו ניכר בסקרנותו להבין ולהכיר את כל אשר נגלה לעיניו. הוא שוטט בשבילי הסביבה, קרא ספרים והיה תלמיד חרוץ. אריה היה אהוב על המורים ועל התלמידים, ונודע בטוב-לבו. סיפר עליו נתן, ידיד נעורים שלו, שכאשר נעצרו השניים ליד חנות לממכר דברי מתיקה, נהג אריה לכבדו בכל טוב. ידיד אחר, יוסי, נזכר: "פעם באנו לביתו של אריה, ליאון ואני. אריה אכל ביצייה, וליאון נטל פרוסת לחם וטבל בביצייה שבצלחתו של אריה. אכל מצלחתו, פשוטו כמשמעו. אריה לא אמר מילה, רק חייך". חבריו של אריה לספסל הלימודים מרבים דברים בשבחו ומציינים את חיוכו הטוב ואת רוחו העליזה. אריה אהב לשחק בכדורגל, השתתף באימוני כדורסל, שנערכו מטעם קבוצת הנוער של "מכבי" חדרה, ונמנה עם חברי סניף "מכבי הצעיר" בעיר הולדתו. הוא היה אוהד מושבע של קבוצת הכדורגל המקומית. יוסי ידידו סיפר, שאריה קנה כרטיסי מנוי לשנה, לכל משחקי הקבוצה. הוא השתתף גם בפעולות הגדנ"ע והיה מעורה בחיי החברה בבית-הספר התיכון, אך מעולם לא אהב מסיבות וחגיגות רעשניות. במסיבות שערכו חבריו בלילות שבת, היה יושב בצד, מביט ברעיו, ביישן ושקט. "עברה שעה ארוכה עד שהזמין בת לרקוד עמו", סיפר אחד מחבריו. אריה היה עלם גבה-קומה, חסון ונאה, משוש לב הוריו. אריה גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1970 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס חרמ"ש ובקורס מ"כים. תחילה שירת כרובאי ביחידת חרמ"ש, ולימים מונה מדריך חרמ"ש. אריה נודע ביחידתו כחייל טוב וידיד נאמן. הוא ביצע כל משימה שהוטלה עליו ביעילות ובלא דופי, ולא חסך שינה מעיניו כדי להקל על מלאכת רעיו. לא פעם הדריך אנשי מילואים מבוגרים ממנו ולא חש עצמו בנוח. "מה אני, צעיר וחסר-נסיון בחיים, יכול ללמד אותם? בזכות מה ולמה אני אומר להם מה לעשות…" נהג להקשות בענווה. כשהשתחרר מהשירות הסדיר בקיץ 1973, נרשם ללימודים במגמה לחשבונאות באוניברסיטת תל-אביב. הוא היה אמור להתחיל בלימודים סדירים בחשון תשל"ד, אך עוד בטרם החלו, שקד על החומר בבית הוריו ולמד אנגלית בכוחות עצמו. בערב יום הכיפורים התפלל אריה בבית הכנסת שבשכונת מגוריו בחדרה. בצהרי היום נקרא ליחידתו בחיל השריון. סיפר חברו, אבי: "אריה הרגיש שמדובר בעניין רציני, אבל לא היה מוטרד. ישבתי עמו שעות מספר, עד שאספו אותו. לפני שנפרדנו אמרתי לו, שגם אני רוצה לצאת, למרות שלא קראו לי. ואני זוכר היטב שאמר לי אז: 'אם לא יקראו לך, אל תלך'. אריה לא היה איש מלחמה. שקט היה ולא שש אלי קרב". ידידים שלחמו עמו בחזית הדרום מספרים, שהצטיין בשלוות רוחו ובמסירותו בשעות הקרב. הוא פעל כמש"ק חרמ"ש ושבועיים לחם באומץ לב ובתושייה. ביום כ"ד בתשרי תשל"ד (20.10.1973) נהרג סמל-ראשון אריה בקרב עקוב מדם ליד המחצבות במבואות פאיד. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין האזרחי בחדרה. השאיר אחריו הורים ושני אחים. במכתב תנחומים להורים השכולים כתב מפקד היחידה: "בנכם פורטנוי אריה ז"ל, שירת תחת פיקודי ביחידת שריון והשתתף בפריצת הציר, שאפשר לכוחותינו לחצות את התעלה לצדה המערבי. הוא הגיע עם כוחותינו עד למבואות פאיד ושם, ליד המחצבות, נהרג".
