פוק, חיים

חיים (הנריק), בן פסיה וגוסטב, נולד ביום ח' באייר תש"י (25.4.1950) בוארשה שבפולין ועלה ארצה עם משפחתו בשנת תשי"ז. תחילה למד בבית-הספר היסודי בפרדס חנה ובשנת 1958, משעקרה משפחתו לתל גיבורים, למד בבית-הספר היסודי "עלומים". אחרי-כן המשיך את לימודיו בבית-הספר התיכון "סוקולוב לאור" ביפו. הוא סיים את לימודיו ועמד בבחינות הבגרות ב"גימנסיה הטכנית" בתל-אביב. חיים היה אהוב מאוד על חברי כיתתו ועל מוריו. גם לאחר שהוריו עברו להתגורר בחולון, לא נותקו קשריו עם בית ספרו שבפרדס חנה והוא הרבה לבקר שם אצל ידידיו ואצל מוריו משכבר, וביחוד אצל מורתו רות. הוא היה צעיר עירני ופעלתן, שמצא עניין מיוחד בכל דבר. מטבעו התברך בעין בוחנת ובלב רגיש. בנערותו נהג לאסוף אל ביתו בעלי חיים פגועים וטיפל בהם במסירות רבה. רוח התנדבות ונכונות לעזור לזולת תמיד היו הקווים הבולטים ביותר בדמותו. חיים ניחן בכישרונות רבים ובהיותו כבן שמונה שנים החל מנגן באקורדיון. אחרי כן היה חבר בתזמורת העירונית של תל-אביב-יפו וניגן בחצוצרה. מלבד כשרונו למוסיקה הצטיין גם בזריזות ובתבונת כפיים. הוא תיקן מכשירים מקולקלים, טיפח גינה מסביב לבית ועבד בימי חופשותיו מבית-הספר, כחשמלאי וכצבע. עם כל אלה הייתה אהבתו האמיתית נתונה לספורט. בן אחת-עשרה היה כאשר השתתף לראשונה במירוץ אפניים. הוא ביקש ללכת בעקבות אביו, שהיה רוכב אופניים מפורסם בפולין לפני מלחמת העולם השנייה, ולזכות בגביעי ניצחון רבים כמוהו. מאז, הפכו האופניים לעיסוק עיקרי בחייו של חיים. הוא היה יוצא לאימונים במקום לצאת לבילויים, ניהל אורח חיים מיוחד ובילה שעות בטיפול באופניו. למרות עיסוקיו הרבים לא הזניח את משפחתו וקיים מערכת יחסים מיוחדת של ידידות והבנה עם אחותו מרים, שאהבה בכל לבו. הוא נהג לשתף אותה בכל חוויותיו והיא לא העלימה דבר ממנו. הם אהבו לצאת ולבלות בצוותא והקדישו שעות ארוכות זה לזו. חיים גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1969 והתנדב לחיל הצנחנים. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס מ"כים, נשלח לקורס מפעילי תול"ר. מאחר שהצטיין כחייל וכמפקד נשלח לקורס קציני חי"ר, שבסיומו הוענקה לו דרגת סגן-משנה. הוא הוצב לפיקוד ההדרכה בתפקיד מדריך, וכעבור זמן הועבר, לפי בקשתו, לשירות בסיני בתפקיד קצין מעוזים. חבריו ליחידה זוכרים אותו כלוחם למופת, וכמפקד מחונן בכושר מנהיגות טבעי, שביצע את כל תפקידיו במסירות ובדבקות. תמיד ביקש תפקידים קשים שראה בהם אתגר והקפיד לבצע אותם ללא דופי. בכל מקום ובכל תפקיד מיהר "לארגן את החבר'ה" לעבודה, ואף שימש להם דוגמה אישית ועזר גם בעצה וגם במעשה. במלחמת יום הכיפורים השתתף חיים עם יחידתו בקרבות הבלימה נגד כוחות שתקפו את המעוזים לאורך תעלת סואץ. אחרי-כן השתתף בקרבות מעברה המערבי של התעלה. ביום ד' בכסלו תשל"ד (29.11.1973) נפגע חיים מירית צלף מצרי בהיותו בעמדת תצפית על עץ, דרומית לאיסמעיליה. גם למשימתו האחרונה התנדב חיים, לאחר שהאויב פתח בהפגזה כבדה לעבר יחידתו, ונתעורר צורך לאתר את מקורות הירי כדי לשתקם. חיים הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים ואחות. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב שר הביטחון: "הוא היה חייל מסור, קצין מוכשר וחבר נאמן. יהי זכרו ברוך".