פוקס, משה

משה, בן אהובה ואברהם, נולד ביום ו' בתשרי תש"י (29.9.1949) בפתח תקוה. הוא למד שם בבית-הספר היסודי "נוה עוז" ואחרי כן למד שנה אחת בבית-הספר "אורט" בכפר סבא. משה היה תלמיד מצוין ואהב בעיקר את לימודי ההיסטוריה והגיאוגרפיה. הוא הקדיש זמן רב לקריאת ספרים, ובבית-הספר המקצועי הצטיין בעיקר במקצועות הטכניים. הוא היה ספורטאי מצטיין. כנער שיחק בכדורגל בקבוצת "הפועל" פתח-תקוה ואחרי כן, כשהיה חבר ב"אגד", שיחק בנבחרת הקואופרטיב ואף נפצע כמה פעמים על מגרש הכדורגל. משה היה צעיר פעלתן, נמרץ ורב יזמה. הוא היה גבה קומה, בעל כושר גופני מעולה ובעל ידים אמונות במלאכות ממלאכות שונות. מטבעו היה טוב לב, בן מסור להוריו ובעל נאמן לרעייתו, איש משפחה למופת שטיפח את ביתו ועשה הכל למען משפחתו. משה גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1968 והתנדב לצנחנים. לאחר תקופת הכשרה עשה ימים רבים באזור תעלת סואץ והשתתף במלחמת ההתשה ובמרדפים אחרי מחבלים. אחרי ששוחרר מהשירות הסדיר הצטרף לקואופרטיב "אגד" כחבר. תחילה עבד במקצועו, מכונאי וחשמלאי-רכב, ואחרי-כן החל לעבוד כנהג. הוא אהב את מקצועו, עשה מלאכתו באחריות ובתושייה והיה אהוב מאוד על חבריו לעבודה. נוסעים שנסעו עמו בקביעות בקו הקבוע שלו – תל-אביב-חיפה – ציינו את יחסו הטוב לנוסעים, את נימוסיו הטובים ואת הליכותיו הנעימות. תמיד קידם כל נוסע בסבר פנים יפות. חבריו ב"אגד" מעידים, כי תרם רבות לקואופרטיב ולעבודתו, בעיקר כשעבד במוסך בתל-אביב. הוא עבד שם ללא ליאות ועשה לילות כימים כדי לתקן ולשפר את רמת הטיפול בכלי הרכב של החברה. אחד מחבריו כתב עליו כי ניסה לתרום גם ל"אגד" מן המסורת שספג בצנחנים. במלחמת יום הכיפורים היה משה נהג ביחידה של חיל-הרפואה, שפעלה לצד יחידות שריון בגזרת תעלת סואץ. היחידה עברה מסלול קרבות קשה בסיני. מפקדו כתב כי משה, אף שהיה נהג במקצועו ביחידה, "היה מנהיג במרצו הסוחף ובלהטו, בו הדביק אחרים". למרות שלא היה מיועד ללכת עם הכוח הפורץ, שחצה ראשון את התעלה, התנדב משה לנהוג את הרכב הרפואי והיה בין ראשוני הצולחים. הוא נפגע ונהרג בהפגזה מעברה המערבי של התעלה, ביום כ"ד בתשרי תשל"ד (20.10.1973) והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בפתח תקוה. השאיר אחריו אישה ובן, שהיה בן 3 חודשים כאשר נפל אביו, הורים ואח. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו, כי משה "ידע לדחוף, לתקן, לעזור – והכל בשמחה ובמסירות, בלהט בלתי-נלאה". אלמנתו והוריו של משה הנציחו את זכרו בהקמת אתר-הנצחה בבית-הספר לדוגמה בנוה-עוז; דברים לזכרו ולדמותו פורסמו בחוברת של "אגד" לזכר חברי הקואופרטיב, שנפלו במלחמה, וכן בחוברת זיכרון של בית-הספר התיכון-עירוני על-שם אחד-העם בפתח תקוה.