פונק, חגי
חגי, בן אילנה ושרגא, נולד ביום כ"ה בכסלו תשי"ב (23.12.1951) בכפר המכבי. הוא למד בבית-הספר היסודי והתיכון המשותף של גוש זבולון בכפר המכבי. חגי היה תלמיד טוב וממושמע, דייקן ומסודר. תמיד שאף להצליח ואהב ללמוד ולגלות דברים חדשים. הוא התמסר בעיקר ללימודי חברה ולנושאים שבתחום ההגות המדינית וההתרחשות ההיסטורית. כתלמיד היה אהוב על חבריו ועל מוריו. מוריו אף ציינו כי התרשמו מדעותיו ומהישגיו לגבי ההשקפות השונות בעניין השתלבותו של האדם-הפרט במסגרת המדינה-החברה. מורתו כתבה עליו: "בשיחות בכיתה חיפש תמיד את הדרך להדגיש את חובת הפרט למסגרת המדינית, כאילו רצה למצוא את ההרמוניה". הוא היה חובב ספורט והצטיין כשחקן-כדורעף. כמו-כן היה בעל נטיות אמנותיות, ידע להעריך דברים יפים ושאף ליצור במו ידיו, לפיכך עסק בציור ובפיסול. מטבעו היה חברותי, מוכן לעזור לזולת, שובב ועליז. שופע היה שמחת-חיים והומור, הרבה להופיע במסיבות, לשיר ולדקלם, ואף אהב לטייל ברחבי הארץ. חברתו כתבה עליו: "ייחודו היה בכך שלא עם כל אחד התיידד ולא כל אחד חיבבו. אך מי שחגי 'שם עליו עין טובה' ובחר בו כחבר – נהנה מחבר נאמן, שהיה מוכן לעזור מכל הלב, שנעים לשוחח עמו, לצחוק, לרקוד, לשיר וליהנות בחברתו מן החיים". הוא היה יפה ותמיר ובעל בלורית בלונדית. עיניו היו נוצצות, עליזות ושובבות. הוא היה בן מסור ונאמן למשפחתו ורחש יחס של חיבה וכבוד מיוחד לסבו, היה מלטף את ראשו ובהיפרדו ממנו לשלום היו עיניו מביעות הרבה חיבה. חגי גויס לצה"ל במחצית פברואר 1971 והתנדב לחיל הצנחנים. לאחר הטירונות עבר קורס צניחה והוצב לשרת ביחידת שדה. מאחר שהצליח בתפקידו נשלח לקורס קצינים ובסיומו הוטל עליו תפקיד הדרכה. אחרי-כן התנדב לשרת בחטיבת "גולני" בתפקיד מפקד-מחלקה והוענקה לו דרגת סגן-משנה. הוא היה קצין טוב, אחראי, מסור ושקט. בזכות תכונות אלה ובזכות יושרו הרב היה אהוד על פקודיו ועל מפקדיו. חניכיו בקורסים העריכו אותו מאוד ושבעו רצון מיחסו אליהם. הוא דרש מהם שליטה בחומר ורמת-ידע גבוהה ללא-פשרות, אך לא הטרידם בדברים קטנים. כמפקד הצטיין בשתי תכונות: תקיפות וחוסר-פשרה לגבי ביצוע משימות, ולעומת זאת דאגה רבה לפרט, לחייל. ביום הכיפורים, י' בתשרי תשל"ד (6.10.1973) היה חגי אחד ממפקדי הכוח שהיה במוצב החרמון. כאשר תקפו חיילי הקומנדו הסורים את המוצב בפרוץ המלחמה, זינקו חגי ואחדים מחבריו אל העמדות והשיבו אש. בחילופי האש האלה נפצע חגי, אך למרות זאת פיקד על כוח שניסה לפרוץ החוצה מהמוצב. הוא נתקל במארב של חיילים סורים ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בכפר המכבי. השאיר אחריו הורים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סגן. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב נשיא המדינה, פרופסור אפרים קציר: "חגי ז"ל נמנה עם הגיבורים ששילמו בחייהם על הגנתנו ושמו ייחרת בדברי-הימים של עמנו, הרצופים מאבק על קיומו". קיבוצו הוציא לאור חוברת לזכרו ובה מדברי חברים ומכרים על דמותו וכן קטעים מתוך מכתביו; בעיתון "ידיעות אחרונות" פורסמה כתבה שסופר בה על נסיבות נפילתו.
