פוני, מאיר (שאול, עמיהוד)

בן פרומה ואברהם, נולד ביום ו' בתשרי תרפ"ו (24.9.1925) בתל- אביב להוריו שעלו לארץ שלושים שנה קודם לכן. בילדותו היה נער חלוש, אך עם התבגרו היה לעלם גבה-קומה ויפה-תואר. מאיר למד בבית-הספר "תחכמוני" וכבן 14 סיים את לימודיו בהצטיינות. אם כי הוריו יעצו לו להמשיך בלימודיו, ראה צורך להתחיל לעבוד כאופה, כדי לתמוך במשפחה. בו-בזמן למד בערבים בגימנסיה "השכלה" והרחיב את ידיעותיו על-ידי עבודה עצמית בשטחי-מדע שונים. מאיר היה חבר בתנועת "הצופים" ובשנת 1943 הצטרף למחתרת לח"י, בה מילא תפקידים חשובים, וחודשים רצופים היה נעדר מביתו. בשירותו במחתרת גילה מסירות בלתי-מוגבלת והתבלטו בו תכונות של מנהיגות. הוא אהב מוסיקה וכתב שירים, בהם באה לידי ביטוי אהבתו לטבע ולים. עם פרוץ מלחמת-העצמאות התגייס לחיל-הים ושירת בפלוגת הנחיתה. בליל 17-18 ביולי 1948, נערך מבצע "מוות לפולש", בניסיון לפרוץ את הדרך לנגב. לצורך מבצע זה תיגברה פלוגת הנחיתה את חטיבת "גבעתי" והוטל עליה לתקוף את הכפר בית-עפא מצפון, יחד עם פלוגת "גבעתי" שתקפה מדרום. פלוגת הנחיתה פרצה לכפר ונאחזה בצפונו, אך ההתקפה מדרום נכשלה. המצרים ריכזו את המאמץ נגד פלוגת הנחיתה שנאחזה בכפר ולבסוף נאלצה לסגת. בקרב זה נפל, ביום י"א בתמוז תש"ח (18.7.1948). ביום ט"ז בתשרי תש"י (9.10.1949) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.