פונט, יקותיאל (קותי)

בן חינקה וזלמן, נולד ביום כ' בטבת תר"ץ (20.1.1930) בפתח תקווה ולמד בבית-החינוך לילדי עובדים. עוד בהיותו תלמיד רך לימים הכירו מוריו בכשרונותיו. בתקופת לימודיו בגימנסיה "הרצליה" בתל-אביב נמשך במיוחד אחר מקצועות המתמטיקה, הפיסיקה והכימיה וסיים את הגימנסיה בהצטיינות במתמטיקה. היה חבר פעיל ב"נוער העובד" ובגדנ"ע בפתח תקווה. אם כי כל התופעות בטבע נראו בעיניו כתופעות פיסיות או כנוסחה מתמטית, הרי לאנשים הקרובים לו יותר נתגלה כנער רגיש ליופי, לנוף, אוהב נרקיס פורח בלב ביצה, שקיעת-חמה ונוף-הרים. יקותיאל אהב להתרועע עם אנשים והיה קשור מאוד להוריו. עם סיום לימודיו התלבט בבחירת דרכו. הפלי"ם משך את לבו: "פלי"ם זה ים, עלייה, המאבק העיקרי עם הבריטים". כשיצא עם חבריו לגרעין לכנרת הוסיף לחלום על עתיד משותף בכיבוש הים, אלא שמלחמת-העצמאות אשר פרצה בינתיים, סיכלה תוכניות אלו ויקותיאל היה ללוחם ביבשה. הוא שירת בחטיבת "יפתח", נשלח לקורס מ"כים והשתתף אחר-כך בקרבות טבריה, רמת יוחנן, משמר העמק, צפת, פיצוץ גשרי הבניאס והליטאני וכיבוש נבי-יושע. כשהצבא הסורי פלש לעמק-הירדן, כבש את צמח ואיים על הדגניות, נשלחה יחידתו כתגבורת והוטל עליה לכבוש חזרה את משטרת צמח. הקרב בצמח, ביום י' באייר תש"ח (19.5.1948), היה שיא פעולתו הצבאית ויום אחרון לחייו. המחלקה התקדמה לעבר משטרת צמח. יקותיאל פקד על כיתתו והאמין ביכולתה לבצע את המשימה. בית-הספר בצמח נתפס, ובשכנותו – המטרה: המשטרה. יקותיאל פקד על חבלן לגשת עם חומר-נפץ לפירצה ולהרחיבה, אך הדבר לא עלה בידו. האויב, שהבחין במטרת הלוחמים, החל להמטיר אש על המקום. אז קם יקותיאל, התפרץ קדימה בראש כיתתו, כשבידו האחת ה"טומי" ובשנייה הרימון. בהגיעו 3 מטרים לפני הפירצה נורה ממכונת-יריה שארבה לו ונפל. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בדגניה א'. דפים לזכרו נרשמו בחוברת "ארזים שנגדעו" של גרעין "ארז החולשים".