נולד ביום ח' באדר תש"ם (25.2.1980) בקריית שמונה. בנם של חני וקרלוס (אבנר). אח צעיר לנגה ואליאב. בילדותו למד בעז בבית הספר היסודי "מגינים" והחל מכיתה ה' לקח חלק בתוכנית העשרה לילדים מחוננים במכללת תל-חי. כמו כן היה חניך בחוגי סיור של "החברה להגנת הטבע". בתום לימודיו בבית הספר היסודי עלה בעז לתיכון המקיף על שם "דנציגר" בקריית שמונה, ובו סיים את לימודיו במגמת פיזיקה ומחשבים. בעז גדל בקריית שמונה, מוקף בנוף המרהיב של הגליל העליון ובחברים רבים. הוא ניחן ביכולת מרתקת להיות חבר של נערים ונערות מכל הסוגים ולהתחבר בטוב ליבו לכל אחד בצד היפה שלו. חלקם כינוהו 'בוזי', חלקם 'פומי'. מורן סולימני חברתו סיפרה: "היית לי חבר מהיום הראשון שהגעתי לקריית שמונה. ילדה חדשה, מהעיר הגדולה שמנסה להסתגל לכיתה חדשה בעיירה קטנה. מצאתי אותך וגיליתי ילד-מנהיג, שטובתם של האחרים לנגד עיניו. גדלת להיות אדם שכזה, שיודע למצוא את הטוב בכל אחד, שרואה רנטגן, יודע לסנן את הדעות הקדומות למצוא נקודת חיבור רלוונטית. שמחה על החברות שלנו, על הזכות שניתנה לי לגדול איתך, להתבגר איתך ועל כל הרגעים המתוקים והזיכרונות הממלאים שצצים בראשי ומזכירים לי אותך, בדרכי, יום-יום". בעז ניצל כל הזדמנות לסייר בטבע וסחף את חבריו לטיולים שכה אהב. חברתו אבישג דדון סיפרה: "כמה שאהבת לטייל, להרגיש איך הטבע זורם לך בעורקים, לינוק את יופיו…. אני שומעת אותך מדבר, מסביר, מתרגש, מתלהב, כמה חוכמה טבועה ומאירה יש בך". טל עמיעד חברו הוסיף: " התפעלתי מהדחף שלך לטייל כל הזמן, להיות במקומות כמה שיותר נידחים, ולגרור את כולם אחריך. תמיד זה נראה ככה… אתה הראשון והעדר עוקב. ידעת להוביל אותנו לנקודות הכי יפות, תמיד לאיזה מעיין או מפל נסתר, וכולנו ידענו שאחרי שתקפוץ ראשון למים, כבר תדאג איכשהו שכולנו נרטב". בעז הותיר רושם עז על כולם, על אנשים שונים זה מזה. הקסם האישי של בעז נבנה, בין היתר, מהשילוב הנדיר בין רצינות, קור רוח ובגרות לשובבות, פעלתנות וטוב הלב: בעז פומרנץ היה אדם שניתן לסמוך עליו בלב שלם. יותר מכל, זוכרים אוהביו את החיוך. מתוך דברים שנאמרו בהלווייתו של בעז: "איך אפשר לעמוד כאן, בטקס הלוויה, ולספוד לך כשהחיוך הנצחי שלך מופיע ראשון, קופץ באחת אל ראשינו ומסרב להמחק. כיצד אפשר לדבר עליך כשרק פניך המחייכות עולות בדמיון: החיוך הטוב והצנוע, קצת נבוך, קצת שובב, חיוך של בחור רציני, שאינו מבין מדוע מתפעלים ממנו". אופיו הייחודי של בעז עולה מדברים שכתבו מוריו: שמחה גואטה, מורתו לביולוגיה בכיתות ט'-י', ציינה כי למרות שלימדה אותו שנתיים בלבד, "איכשהו בעז הצליח להשאיר עליי רושם עמוק מאוד, כך שבכל פעם שהזכירו את המחזור שלו דמותו של בעז בלטה. היה בבעז שילוב נדיר של מצוינות פשוטה ומצטנעת, ביישנות יפה, חברתיות ואכפתיות רבה לכולם. בתור מורה הייתה לי תחושה שהוא שותה בצמא את מה שנאמר בכיתה. דבריו לווו תמיד באמירות עם חוש הומור, והחיוך, כן החיוך, איך אפשר לשכוח את החיוך? חיוך שמשלב בתוכו כל כך הרבה: תום וחוכמה וטוב לב והכול בעת ובעונה אחת…" אמיר גולדשטיין, רכז השכבה שליווה את בעז לאורך שנותיו בתיכון הוסיף: "אזכור אותך מחייך וחכם. חכם ומחייך. אזכור אותך בן-אדם. תווית איכות הייתה טבועה על מצחך. היית חכם, בעז, אך לא פיתחת ביטחון עצמי מופרז המאפיין לעתים קרובות את מי שהכול בא לו בקלות. אחריות? ברוב המקרים לא היה צורך לבקש ממך ולהטיל עליך משימות. ברוב המקרים אתה הופעת במקום שזקוקים למישהו, היית הראשון להתנדב, בצניעות המתייחסת לכול כמובן מאליו, בטבעיות, מפני ש… מישהו חייב לעשות את זה… אזכור אותך בשני משחקי שח-מט ששיחקנו בפולין. פעם במלון לאחר יום של מראות קשים ופעם בטיסה הביתה מרוכז בתבונתך. מחייך בניצחונך. אזכור אותך בטיול להרי אילת, בשעת לילה. מותח ביקורת הוגנת על מה שלא נראה לו ואחר-כך מחייך בהתלהבות בשעת ריצת אלונקות מטורפת בלילה האחרון. אתה שם, בכל מקום: אתה והאיכות, אתה והמחויבות, אתה והרעות, אתה והחיוך". לאחר סיום התיכון התגייס בעז לצבא, לקורס טיס. לאחר ארבעה חודשים שעבר בקורס, צורף לתקופה קצרה לטירונות "גולני" בגדוד 13. משם עבר לסיירת "אגוז". בעז סיים מסלול ביחידה המובחרת ושירת כלוחם, צלף בצוות בוגר. חודשים אחדים לפני שחרורו המתוכנן יצא בעז לקורס קצינים, ובסיומו חזר ליחידה לפקד על צוות לוחמים. בעז היה מפקד מיוחד שידע לענות על צרכים שונים אצל פקודיו. יניב חכים תיאר זאת באומרו: "רק שתדע שהיית יותר מסתם קצין למעננו. אתה היית אבא, אימא ויותר מכול חבר – אחד מאיתנו. איך תמיד צחקנו יחד. תמיד אזכור אותך בזכות החיוך הגדול שהיה על פניך בכל הזמנים, אפילו בזמנים הקשים ביותר. תמיד היית אופטימי והובלת אותנו קדימה…". בעז עודד ודחף את חייליו- אנשיו למצוינות, בלי לוותר, והוא עצמו שימש להם דוגמה אישית ומופת. רוני: "בוזי, … כל משימה שקיבלת, מהעברת אימון פשוט עד למבצע הכי מורכב, ביצעת בקור רוח מדהים ובשלמות. הרצון שלך לשלמות הוביל את שנינו למריבות קטנות שבמבט לאחור נראות לי דבר נפלא, רק כך הכרתי את בעז האמיתי בלי יחסים של חייל-מפקד ובלי שום צביעות. ככה גיליתי את התמימות שלך, את הרצון לשנות כל דבר לא טוב שקורה…" חודש ימים שהה בעז בקו בצפון, ואז יצא הביתה לחופשת הפסח. בארוחת ליל הסדר נכחו כל בני המשפחה לראשונה מזה זמן רב והשמחה הייתה גדולה. לפנות בוקר, מיד לאחר ליל הסדר, הוקפץ בעז חזרה ליחידה לפעילות מבצעית. עשרים וארבע שעות לאחר מכן הוא נפגע מירי של מחבל ונהרג במהלך הפריצה לשטח המוקטעה ברמאללה. בעז היה החלל הראשון במבצע "חומת מגן". בפעולה שבה השתתף בעז כבש צה"ל את מתחם המוקטעה. סגן בעז פומרנץ נפל ביום ט"ז בניסן תשס"ב (29.3.2002). בן עשרים ושתיים היה בנפלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בקריית שמונה. הותיר אחריו הורים, אחות – נגה ואח – אליאב.
