פולק, שמואל
בן חנן (חונא) וזלדה נולד ביום ח' באדר א' תרצ"ב (15.2.1932) בעיר ברשוב שברומניה, להורים שומרי-דת. היה הבן השני בין שישה בנים. עבר עם משפחתו את תלאות מלחמת-העולם השנייה. למד ב'חדר' ולאחר-מכן בבית-הספר היהודי שבמקום. היה ילד יפה-תואר, שקט ונוח, שמואל התמסר ללימודים עד שהגיע לגיל 14, ואז ביקש לרכוש מקצוע מעשי. לבו נטה אחר מקצוע החשמלאות. בעירו לא היה בנמצא בית-ספר תיכון או מקצועי יהודי (ולבית-הספר הכללי היה לנער יהודי קשה להתקבל) – על-כן למד את החשמלאות אצל אומן פרטי. באותו זמן עלה אחיו המבוגר ממנו לארץ-ישראל, ושמואל שאף ללכת בעקבותיו – זאת כבר כשנה-וחצי לאחר שהתחיל ללמוד את המקצוע. הוא יצא לנקודת-'הכשרה' של 'בני-עקיבא', ואולם לא נסתייע בידו לעלות ארצה אלא כאשר המשפחה עלתה ארצה בשנת 1950. משפחת פולק הופנתה למגורים בנהריה. היתה זו תקופת הדחק והצנע של שנות-המדינה הראשונות, והמשפחה ידעה מצוקה כלכלית מעיקה. שישה חודשים התגלגלה במעברה באוהלים ולאחר-מכן כשנתיים – בפחונים. שמואל עבד בכמה מקומות כחשמלאי, עד שמצא עבודת-קבע במקצוע שלו, כאשר הוקם מפעל 'ישאסבסט בנהריה. בראשית שנת 1951 כבר גויס שמואל לצה"ל והוצב לחטיבה 7, בה כבר שירת באותו זמן גם אחיו הבוגר. לקראת תום שירותו של שמואל נמצאו בעת-ובעונה-אחת שלושה אחים בשירות הסדיר. לאחר שפשט את מדיו, חזר שמואל למקום-עבודתו האחרון. עם הזמן הפך להיות חשמלאי בכיר ב'ישאסבסט'. הוא נבחר לועד העובדים של המפעל והודות למרצו, ליזמתו ולמסירותו השיגו העובדים במקום הישגים מקצועיים רבים, תוך שיתוף עם הנהלת המפעל. בשנת 1959 נשא לאישה את עליזה מנהריה, שהתחנכה ב'עליית-הנוער', והזוג הצעיר בנה את ביתו במקום. נולדו להם שלושה ילדים. בן – ערן, בת – דורית ובת – עינת. תקופות-מילואים רבות עשה שמואל בחיל-השריון. את טבילת-האש הראשונה עבר בעת מלחמת קדש, כאשר פעל כתותחן בטנק .A.M.Xcשהיה אז בבחינת נשק חדיש בצה"ל. מטעם הצבא יצא להשתלמות בחו"ל כדי ללמוד להכיר היטב טנק זה ואת מקצוע השריון בכלל. במלחמת ששת-הימים נטל שמואל חלק עם חטיבתו, בקרבות הנודעים בשומרון, ופלוגתו היא שנכנסה ראשונה לעיר שכם, לאחר שנקלעה לקרב פנים-אל-פנים עם גדוד טנקי 'פאטון' של הירדנים ויכלה להם. תוך-כדי שירותו עבר קורסים שונים ועלה לדרגת רב"ט. לאחר תום המלחמה החליט לעבוד כחשמלאי עצמאי, יחד עם אחיו, והם קבעו את מושבת בית-המלאכה שלהם בכרמיאל, העיר החדשה בגליל. ההתחלה היתה קשה למדי. פרצה מלחמת יום-הכיפורים, ושמואל שמר, במסגרת החי"מ, על מתקנים ביטחוניים. שמואל עבד עד יום מותו בשביל מערכות-הביטחון, ובעת שירות-מילואים, כשהיה במכונית צבאית, בדרך עכו-צפת, לבקר באתר-עבודה במחנה הנופש שבעכו, נספה בתאונה בעת מילוי תפקידו – ביום כ"א במר-חשון תשל"ה (6.11.1974). הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבנהריה. השאיר אחריו אישה, בן ושתי בנות, הורים וחמישה אחים. (אמו נפטרה מרוב צער ביום השלושים למות בנה)
