פולק, שמואל (שמילו)

שמואל, בנם של חיה-רבקה ויעקב, נולד ביום י"ד בחשוון תר"ץ (17.11.1929) ברומניה, בעיר וישיאול בטרנסילבניה. למד בבית ספר יסודי בעירו. ערב מלחמת העולם השנייה חיו ברומניה למעלה מ-600,000 יהודים, יותר משליש מהם בטרנסילבניה. רומניה שיתפה פעולה עם גרמניה הנאצית, ובמהלך המלחמה נרצחו קרוב למחצית מיהודי המדינה. רבים מהנרצחים היו תושבי צפון טרנסילבניה, אזור שבשנת 1940 היטלר העניק אותו כמתנה להונגריה על שיתוף הפעולה עמו. הוריו של שמואל נרצחו באושוויץ, כנראה בשנת 1943. הוא עצמו ניצל לאחר שאומץ על ידי דודיו, אדלאידה ומנו פולק, וחי בביתם עד סוף המלחמה. מיד לאחר המלחמה חתר שמואל להגיע לארץ ישראל. הוא העפיל ארצה באונייה בשנת 1946, אך נתפס על ידי הבריטים ונשלח למחנה המגורשים בקפריסין, שם שהה שנה וחצי. ב-15 בינואר 1948 הצליח שמואל להגיע לארץ, והתיישב בזכרון יעקב. מלחמת העצמאות כבר התנהלה במלוא עוזה והוא התגייס וצורף לגדוד 24 בחטיבת "כרמלי" – חטיבה מספר 2 ב"הגנה". מאז השתתף בקרבות רבים, בעיקר באזור הגליל. באוקטובר 1948 לחם שמואל במבצע "יעל" באזור שייח' עבד. שיח' עבד (כיום מוצב צה"ל על גבול לבנון) היה שמה של פסגה גבוהה ברכס הרי נפתלי, ששלטה על קיבוץ מנרה הסמוך, על עמק החולה ועל הדרכים אליו וממנו ללבנון. בשל כך נודעה חשיבות רבה לשליטה בהר, שישבו בו כוחות ערביים מ"צבא ההצלה" של קאוקג'י. למבצע כיבוש המקום קראו מבצע "יעל". לוחמי חטיבת "כרמלי" ניהלו סביב המשלט קרבות קשים בימים 22 ו-23 באוקטובר 1948, אך לא הצליחו לכבוש את שייח' עבד. כעשרים מלוחמי החטיבה נפלו בקרבות אלו. רק שבוע מאוחר יותר, במבצע "חירם", נכבש המקום ושוחרר הגליל כולו. בקרב בשייח' עבד ביום י"ט בתשרי תש"ט (22.10.1948) נפל שמואל, כאשר המשוריין בו נסע עלה על מוקש בדרך מנבי יושע להר. שמואל קפץ מהרכב, אך נורה ממארב ונהרג. בן תשע-עשרה בנפלו. שמואל הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בראש פינה. החלל הינו "נצר אחרון". חללי "נצר אחרון" הם ניצולי שואה שנותרו שריד אחרון ממשפחתם הגרעינית (הורים, אחים, אחיות, בנים ובנות), שחוו על בשרם את אֵימַת השואה בגטאות ו/או במחנות הריכוז וההשמדה ו/או במנוסה ובמסתור בשטחים שנכבשו ע"י הנאצים ו/או בלחימה לצד אנשי המחתרות או הפרטיזנים בשטחי הכיבוש הנאצי שעלו לארץ, בשנות מלחמת העולם השנייה או אחריה, לבשו מדים ונפלו במערכות ישראל.