פולק, יוסף

בנם הבכור של בתיה ויעקב צבי, והנכד הראשון במשפחה. נולד ביום כ"ז באייר תש"ם (12.5.1980) בפתח תקווה. אח למיכל ועדי פנינה. כבר בהיותו בן ימים ספורים, גילה יוסי סקרנות רבה לעולם שסביבו. סקרנות זו הלכה והתגברה עם השנים, ולא ידעה שובע. גם כתינוק לעולם לא היה משתעמם – הוא שתה בצמא את הסיפורים שהקריאה לו אמו, האזין בשקיקה לדברי המבוגרים, נהנה מצלילי המוזיקה שהושמעה לו ואהב להתנועע ולרקוד. בשנים הבאות החל להרכיב פזלים, ואהב לשחק בלגו. הוא התעניין באביזרים ובמכשירים החשמליים, רצה לראות אותם בפעולה, ולהתבונן בכל צדי המכשיר כדי לבחון את פלאי הטכניקה. יוסי היה הראשון מבין חבריו שקיבל מחשב, ונשבה מיד בקסמו. ארץ של אפשרויות בלתי מוגבלות נגלתה לפניו, ומכאן ואילך משכו המחשב ומשחקיו את מרב תשומת הלב שלו ושל חבריו. עם הזמן הפך יוסי ל"גאון" מחשבים, והיה ל"גורו" שאליו פונים גם המומחים כדי לקבל עצה. הוא התעדכן תדיר בנושא המחשבים, וכשהיה צריך לרכוש מחשב מתקדם יותר ואביזרים תואמים, הצליח תמיד לשכנע את הוריו בנחיצות העניין. יוסי התחנך בבית הספר היסודי הממלכתי-דתי "נצח ישראל בנים" שבפתח תקווה, המשיך לישיבת "כפר גנים" שבעיר, וסיים את לימודיו בבית הספר התיכון העירוני-תורני ב'-ג' "צייטלין" שבתל אביב, במגמת המדעים. הוא זכור כדמות כריזמטית ומשעשעת, שבלט בידיעותיו הנרחבות והצטיין בכל מעשיו. "חוכמתו עמדה לו ולא שמר אותה רק לעצמו, אלא חלק מלוא החופן לכל מי שביקש עזרה," מספר מורו, מרדכי עסיס, ומוסיף: "כגודל חוכמתו ותבונתו כך גודל צניעותו, צניעות מיוחדת הייתה בו שנסכה בו חוט של חסד מאלוקיו. לא ביקש מקום להתגדר בו על חבריו." גם פיזיקה, אסטרונומיה, חקר כדור הארץ וחידושים טכנולוגיים היו מהנושאים שהעסיקו את יוסי רבות. היה לו צורך עז לדעת כיצד בנוי עולמנו, והוא הרבה לקרוא ספרים על אודות הגלקסיה, ספרי מדע בדיוני, ואת ספרי ההרפתקאות של ז'ול ורן. פלאי הטכניקה והמחשבים מילאו את כל עולמו: הוא הרכיב מטוסים וחלליות, וביים מלחמות המתרחשות בין החלליות. לסדרת הטלוויזיה "מסע בין כוכבים" היה מכור, ידע לדקלם בעל פה את פרקיה, וקרא בשקיקה את כל סדרת ספרי ה-"Star Trek" באנגלית. בספר המחזור נכתב על יוסי: "כשהוא מפסיד ב'סטאר-טרק' הוא נעשה עצבני. חללית האנטרפרייז היא ביתו השני. על כל חידוש טכנולוגי ידע לספר בהגזמה. עתיד: מנכ"ל IBM וחבר קרוב של פיקארד." יוסי הותיר את חותמו בכל מקום ועל כל אדם. חבריו הוקירו את האיכויות שניחן בהן – האינטליגנציה, השקיקה לידע, השאפתנות, החריצות, הנדיבות, הנכונות לעזור ולתת עצה – ותמיד בשמחה, עם חיוך, ועם כישרון להצחיק את כולם עד דמעות. סיפר יונתן אופיר: "שני דברים אני הכי זוכר מיוסי: שמחת החיים השזורה בצחוק המתגלגל, האמיתי שלו. זה שלא דופק חשבון וגורר את כולם סביבו. לא זוכר אותו עצוב, פשוט לא זוכר. תמיד בפעולה. הדבר השני הוא טוב ליבו הנדיר." והוסיף ששון ששון: "יוסי – חבר שהיה כמו אח. אין ספק שעברנו יחד ילדות נפלאה, היו צחוקים ונהנינו מכל רגע…" יוסי היה בן למופת להוריו, יד ימינה של אמו, ואח טוב, מסור ואחראי, מקור ההשראה לאחיותיו. כותבת מיכל: "את תפקיד האח הגדול לקחת על כתפיך בגאווה ובאושר. בנית לנו חלליות משמיכה, והקפטן – יוסי כמובן. לימדת אותנו לטפס על משקופים, לבנות איש שלג ביום חורפי ומושלג ולדובב את הכלבים, אבל הדבר שנגע ללבי הוא אותו יום זיכרון לחללי צה"ל, שהלכנו יד ביד לטקס ב'יד לבנים', נשארנו ושרנו והקשבנו, והחדרת בי את החשיבות הגדולה של יום זה. ועכשיו, כשהעניין כל כך קרוב ומרגישים את רוע הגזירה על בשרינו, החשיבות של יום זה רק עולה." האחות עדי כותבת על יוסי: "בכל פעם תפקד כמנהיג ולקח פיקוד על הנעשה. לעולם הרגשתי שהוא מגונן עליי. בכל מקום שאליו הגעתי, תמיד נתן לי את התחושה שיש לי גב וביטחון. הרגשתי שלמרות מופנמותו, בתוך תוכו פועם לב חם ודואג. ליוסי תמיד פנינו בעת צרה, וכעת אנו חסרי אונים. בכל פעם שמשהו מתקלקל, הדחף הראשוני זועק לקרוא ליוסי – מי ידע מה גרם לאינטרנט ליפול, לדי-וי-די להיתקע, למחשב לסרב לפקודות… רק יוסי." יוסי ניצל כל רגע ורגע מחייו בפעילות בלתי פוסקת. בתחום הספורט, הצטיין בשחייה ובכדורסל, והתאמן בחדר כושר. במשך כעשר שנים השתתף בסקציית שחייה, וזכה על כך במדליית "המתמיד". חבריו מספרים כי היה "מלך הסלים", וגם שומר חזק מאוד: "לא היה ריבאונד שהוא לא היה מזנק עליו זינוקי התאבדות ומנצל יכולות אתלטיות וכוח." יוסי גם אהב לרקוד, אהב את החי והצומח ואהב לטייל. את כלבו שוקי טיפח באהבה – היה מלביש לו מלבושים שונים, משחק איתו, ומנהל איתו דו-שיח ברצינות רבה. הוא נמשך אל המרחבים הירוקים, אל מקומות מופלאים ואל נופי בראשית, תר את הארץ לאורכה ולרוחבה במסגרת חוגים וטיולים של "החברה להגנת הטבע", והיה מנוי על כתב העת "נשיונל ג'אוגרפיק". גם בארכאולוגיה התעניין, והיה פעיל ב"פסיפס" – חוג הנאמנים של רשות העתיקות – שם התנדב וסייע בשמירת העתיקות ואתרי העתיקות. עם סיום התיכון, פנה יוסי ללימודי עתודה באוניברסיטת בר-אילן, שם למד בפקולטה למדעי החברה במגמת לוגיסטיקה, כלכלה ולימודים בין-תחומיים. בקיץ 2000 נסע בפעם הראשונה לחוץ לארץ, ללונדון ולפריז, וחבריו הקרובים שעמם נסע מעידים כי הגדיר זאת כאחת החוויות המרגשות והשמחות שהיו לו בחייו. כמה שנים מאוחר יותר הספיק לטייל גם בניו-זילנד ובאוסטרליה, והיה מלא התפעלות ממראות הטבע הקסומים. מצויד בתואר הראשון התגייס יוסי ב-29.11.2000 לצה"ל, לחיל הלוגיסטיקה. לאחר הטירונות עבר קורס מש"קי לוגיסטיקה, המשיך לקורס מ"כים, וסיים קורס קצינים. את ההשלמה החילית לקציני לוגיסטיקה עשה בבה"ד 6, ובשנת 2002 סיים קורס עורף מתקדם של פיקוד העורף. במשך ארבע שנים שירת יוסי במחלקת הלוגיסטיקה של פיקוד העורף. בשנים 2002-2003 שירת כעוזר ראש מדור הובלה בפיקוד וכממלא מקומו. בשנת 2003 עבר למערך הלוגיסטי של חיל הרפואה בבסיס אגד ימ"חים, ועם סיום תפקידו זה חזר לפיקוד העורף, וקודם לתפקיד ראש מדור ההובלה במרכז ציוד. בשנתיים שבהן שימש בתפקיד, תרם רבות למערך הלוגיסטי. על תרומתו, פועלו והצטיינותו קיבל תעודת הוקרה מאלוף פיקוד העורף יוסף מישלב. במרס 2003 קיבל תעודת הערכה ממפקד המחוז הצפוני של פיקוד העורף, אל"ם חובב צברי, על הסיוע והתמיכה לחיילי מחוז צפון בעת "שריקה מזרחית" – מקרה בוחן שערך פיקוד העורף. ליוסי היו חברים למכביר שאותם אסף במעגלי החיים השונים, ועם רבים מהם שמר על קשר עד ימיו האחרונים. אלוף-משנה מרציאנו, מפקד הבסיס שבו שירת, כתב עליו: "אדם מוכשר ואינטליגנט, קצין מקצועי, מסור ונאמן – קצין וג'נטלמן. אדם בעל אישיות מיוחדת ולא שגרתית, אדם אהוב ואוהב עם חיוך תמידי. בלטת בכול – מעורבות, יצירתיות וכושר אלתור, הקרנת שמחה וחיוך מתמיד גם במצבי לחץ." יוסי גילה בקיאות גם בנושאי כלכלה, ואהב לנהל שיחות בנושאים הקשורים להשקעות בבורסה, מסחר ואופציות. את לימודיו לתואר השני במדעי הניהול – התנהגות ארגונית עשה באוניברסיטת תל אביב וסיימם בשנת 2007. את תעודת הגמר לא זכה לראות. זו הוענקה להוריו לאחר נפילתו בטקס מרשים ומרגש שבו הועלו קווים לדמותו. המינוי האחרון שקיבל יוסי היה במר"ץ (מרכז ציוד של פיקוד העורף). היה זה נדבך נוסף לקידומו במסלול הצבאי בחיל הלוגיסטיקה, אך מותו הפתאומי והטרגי מדום לב קטע את חייו הגדושים עשייה, למידה ואהבה. סרן יוסף פולק נפל בעת מילוי תפקידו ביום ט"ז בכסלו תשס"ח (26.11.2007), והוא בן עשרים ושבע. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי "סגולה" שבפתח תקווה. הותיר הורים ושתי אחיות. על קברו, ספדה לו אמו: "אהבת את החיים, אך כנראה שהחיים לא כל כך אהבו אותך. הם עזבו אותך אופטימי, שמח, אוהב את משפחתך, עבודתך, חבריך. אנו המשפחה איבדנו אותך, את היקר מכול. היו לך תכניות גדולות, אך הזמן שעמד לרשותך היה קצר. השארת חלל גדול בחיינו – כולנו מבכים אותך מרה. בני היקר, ילד טוב שלי, נוח בשלום על משכבך." ספד לו אביו: "… כמו יוסף המיתולוגי, גם אתה היית בעל חלומות. צר לי כל כך שרק חלק קטן מהחלומות שלך הצלחת להגשים. אבל אותו חלק שהגשמת היה גדול בהיקפו ובאיכותו יותר ממה שמצליחים רוב האנשים לעשות בכל ימי חייהם. נקטפת בגיל צעיר מאוד. פרח שרק החל ללבלב, ועברת לגן אחר. איבדנו בן טוב ומוכשר בצורה יוצאת דופן. חבל. חבל. חבל. … הטבעת בנו את חותמך. 'מורשת יוסי פולק' תישאר כל עוד אנו חיים, ונשתדל לשמור עליה ולהעבירה בעזרת השם לאלו שיבואו ויחיו אחרינו." הספידו סגן-אלוף נסים אלקובי, מפקדו הישיר: "'אין אדם יודע להעריך את הטובה, עד שהוא חש בחסרונה', כך אמרו חז"ל, וכך חש אני מאז לכתך בטרם עת. הייתה לי הזכות לשמש מפקדך וחברך. כמפקד נתקלתי במקצוען היודע להוביל את התחום עליו הוא מופקד להישגים ולהצלחות. כחבר פגשתי איש רחב אופקים בעל רצון וידע, להכיר ולגעת בכל תחום ובכל נושא, מעורב ונקשר ומחובר חברתית עם שמחה תמידית ושאיפות רבות." ספדה לו שלי, שהייתה חברתו במשך ארבע שנים וחצי: "?'אין גבול לסקרנות' הוא משפט שנכתב עליך. בשנות חייך הקצרות הצלחת לחולל מה שאנשים מבוגרים ממך בהרבה אינם מצליחים לעשות. בנית עולם ומלואו שטוף שמש וקורן, רצוף הישגים גשמיים ורוחניים כאחד. הנחת בכל מקום אבני דרך רבות שמסמלות אותך – את אבן היצירה, את אבן החופש, את אבן הנתינה, את אבן החוכמה, את אבן האהבה. אהבת אותי – הענקת אהבה וקיבלת אהבה. לעולם לא תדע עד כמה אני מעריכה, מוקירה ומכבדת אותך, אדם עם לב גדול. היה לנו העונג והכבוד להיות במחיצתך." במכתב הניחומים למשפחה השכולה כתב הרמטכ"ל, רב-אלוף גבי אשכנזי: "מפקדיו של יוסף מספרים כי היה קצין מבריק וכי ביצע את תפקידו במקצועיות ובקור רוח, גם ברגעים קשים ולחוצים. יכולתו הגבוהה ועשייתו תרמו רבות לארגון. יוסף תואר כאדם חכם, שהפגין ידע והבנה בתחומים רבים, אדם עניו ונעים הליכות, שזכה לאהבתם ולהערכתם של הסובבים אותו. זכרו יהיה נצור בליבנו תמיד." לקראת יום השנה הראשון לנפילתו, הפיקו חבריו של יוסי ספר לזכרו ובו מבחר "סיפורי פולק" המפורסמים – אנקדוטות וזיכרונות מתחנות שונות בחייו, הספדים, דברי חברים ומפקדים, ותמונות רבות. כתבה סבתו של יוסי, חנה גלעדי: "יוסי נכדי התברך בהרבה מידות טובות, אבל אצלו היה מפותח ביותר חוש ההומור. תמיד היה משרה אווירה של צחוק ושמחה. היו לו שאלות שלא היו לי תשובות עליהן, שאלות שלא כל ילד שואל. הסקרנות והחוכמה שלו היו מפליאות אותי בכל פעם מחדש. … היית בחור אחראי, חרוץ ורציני עם יכולת להגיע להישגים, ואכן עשית זאת. … מצטערים וכואבים שלא זכית להמשך. לא נשכח אותך לעולם." הספדו של יהודה ארליך: "… התאפיינת בכל כך הרבה תכונות חיוביות של חוכמה וידע, טוב לב ורצון לעזור, יוזמה ושאיפה לשלמות, תמיד חותר קדימה, מציב לעצמו מטרות ומגשים אותן. צעדת במסלול של עלייה מתמדת וגרמת לנו להיות גאים בך ובטוחים בעתיד המזהיר המצפה לך, בכל אשר תבחר. שום אתגר לא הרתיע אותך, אלא גירה אותך וגרם לך ללמוד תחומים חדשים ומגוונים. … הגעגועים אליך רבים, זו הייתה זכות גדולה להכיר אותך, וחסרונך מורגש בכל רגע." כתבה דנית: "הנכד הבכור, עם הכי הרבה כבוד ואהבה לסבא ולסבתא ועם קשר כה חזק אליהם, וזאת למרות מרחק הגילאים. אחיין אהוב, ובן משפחה לתפארת. כבן הדוד הגדול מכולם היית כדמות הערצה לקטנים ממך. מלא חוכמה, קסם אישי, צחוק ועליצות בכל עת. בגאון נשאת את דרגות הקצונה, יחד עם צניעות מופלאה, וייצגת בכבוד את כולנו. … נזכור אותך תמיד בגאווה – ילד מוצלח ומוכשר." כתבה גלית: "לא היה סוף לכמות הידע שצברת, לתחומים השונים שלמדת מתוך רצון לדעת, מתוך התעניינות ומתוך בחירה אישית וצמא לידע. במסלול שבחרת בחיים ניצלת כל רגע. ניצלת את כל המתנות שאדם יכול לבקש, ולא פסחת על שום זכות שממנה האדם יכול ליהנות. אתה דמות לחיקוי לכל מכריך, וכל אחייניך נשאו אליך תמיד עיניים בהערצה עיוורת, הערצה שתישאר לאורך כל חייהם." כתב שי גלעדי: "יוסי איננו איתנו כבר שנה. אבל המבט והחיוך חקוקים בזיכרון. הם לא ייעלמו ויישארו לעד. לא פעם אני מרגיש שהוא עומד בצד, נשען על הקיר, יד על המותן, מסתכל עליי במבט המוכר שלו, בחצי חיוך המיוחד שלו, ורוצה להגיד משהו שלא יוצא. יוסי, היית אדם חכם, רגיש, צנוע, ביישן, תמיד אהבת לעזור לאחרים. חסרונך מוחשי ומעיק על משפחתך ועל כל חבריך. נזכור אותך לעד." כתבה בתיה: "יוסי, אתה תמיד תחסר לי. אתה בני האהוב, שנתת ועדיין נותן לי כוח להמשיך. אימא, שאוהבת אותך לעד."