פולקובסקי, זליג-וולף (סלי)

בן מינדל ושמואל, נולד ביום כ"ו באב תרפ"ו (8.8.1923) בברלין, בירת גרמניה להורים יוצאי פולין. בהיותו בן תשע הצטרף לתנועת "המכבי הצעיר" והיה מראשי קבוצתו. היה מסור מאוד לרעיון הציוני והמשיך לעבוד למען התנועה גם לאחר שנאסרה בגרמניה לאחר עלות הנאצים לשלטון. בשנת 1938 יצא להכשרה חלוצית ובחודש אפריל 1939 עלה ארצה. התקבל מיד לבית-הספר המקצועי על שם טיץ ביגור. בשנת 1941 התנדב לצבא הבריטי. כמה פעמים קיבל אותות- הצטיינות, ביניהם "כוכב אפריקה" מטעם המחנה השמיני ועם יסוד החי"ל עבר לבריגדה היהודית. בסוף המלחמה עלה לדרגת לויטננט (סגן). ביושר לבו וחוכמתו רכש את הוקרתם העמוקה של חבריו, וכבוד מצד האנגלים המשרתים איתו. עם תום המלחמה עבר את כל גרמניה בחפשו אחרי בני משפחתו, אך לא מצאם. הוא פעל במחנות הפליטים ובהברחתם ארצה. הועבר להולנד, אחר-כך לבלגיה ושם פעל למען ה"הגנה". אחיו, אשר ניצל בנס ממחנה-העינויים הנאצי, עבר לאמריקה וניסה להביא לשם את סלי, אך הוא ענה לו שאין למענו ארץ מלבד ארץ-ישראל. עם פרוץ מלחמת-העצמאות בעקבות החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ לשתי מדינות, התגייס ושירת בחטיבת "עודד". סלי נפל בקרב בעת מבצע "ברוש" לחיסול ראש-הגשר הסורי באזור במשמר הירדן ביום ג' בתמוז תש"ח (10.7.1948) והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בראש פינה. במכתבו האחרון לאחיו כתב: "אנו מאמינים בניצחון והואיל ואין עוד דרך אחרת אנו ננצח". אחרי נופלו הועלה לדרגת סגן.