פולישצ’וק, מאיר
בן דוד ובלה, פליטי מלחמת-העולם השנייה, שעלו לארץ בשנת 1949 אחרי נישואיהם בגרמניה. מאיר נולד ביום י"ג בכסלו תשי"א (6.11.1950) בכפר-סבא ולמד בבית-הספר היסודי "ארנון" שברמת-גן. כילד היה חניך תנועת "הצופים" ואף-על-פי שהיה מוכשר ונבון לא נמשך לבו אחרי הלימודים. אחרי שסיים את לימודיו בבית-הספר יסודי התעקש לעבור לחיי-המעשה וללמוד מקצוע. מאיר בחר ללמוד ליטוש יהלומים, למד את המקצוע, אהב אותו ואף התכונן להשתלם בחיתוך-יהלומים לאחר שירותו בצבא. מאיר גויס לצה"ל במחצית פברואר 1969. הגיוס עצמו והשירות באזור התעלה חוללו בו שינוי גדול. הוא החל מסתגר בתוך עצמו ולעתים היה מתפרץ לשיחות חבריו ומתמרמר על שהם עוסקים בשטויות שעה שבחורים נהרגים בתעלה. גם בחופשותיו היה מרבה לדבר על הווי המחנה ועל ההפגזות ובעיקר על ההרוגים והפצועים. לא אחת סיפר בשבח מפקדיו. לדבריו היו הסג"מים והסגנים אלה שעודדו את החיילים בשעות הקשות ומאיר העריץ אותם הערצה רבה, כי הם היו אנשים שנשאו בעול האחריות ופקודיהם יכלו להסתמך ולהישען עליהם. לא היו ביניהם שום מחיצות של גינונים ומאיר התפעל מאוד מזאת. ביום ה' באב תש"ל (7.8.1970), שעות אחדות לפני היכנס הפסקת האש לתוקפה, נפל מאיר בעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית שאול. שבועיים לאחר נפלו נולד בן לאחותו שנקרא על שמו – מאיר.