פולונסקי, משה

בן זהבה ואריה, נולד ביום ד' בניסן תר"ף (23.3.1920) בעיר ברנוביץ שברוסיה הלבנה (אז – פולין). למד ב"חדרים" וב"ישיבה" ואחר-כך בבית-ספר יסודי. בעודו נער הצטרף לתנועת "השומר הצעיר" והיה מטובי הפעילים בצופיות, בחברה, בלימוד עברית ובשקידה על ספרים להשלמת ידיעותיו. בהיותו בן 17 החל ללמוד מסגרות בבית-הספר המקצועי של "אורט" בבריסק, חי בדחקות ונשא בגבורת-נפש גם את מצוקות הרעב, ותוך כדי כך פעל במרץ לייסוד קן "השומר הצעיר" בבריסק. בפרוץ מלחמת-העולם השנייה היה בברנוביץ ותחת שלטון הכיבוש הרוסי עבד במקצועו וסיים בית-ספר תיכון בשיעורי-ערב. כשפרצה מלחמת רוסיה- גרמניה בשנת 1941 עבר לאסיה התיכונה, שמר בסתר לבו את נאמנותו לרעיון "השומר הצעיר" אך מילא את חובתו כאזרח סובייטי וגויס לצבא. הוא שירת באורל, וב-1944 – בסטלינגרד. בינתיים נשא את רחל לאישה ונולד להם בן, אריאל. בראשית שנת 1946 חזרו לפולין ומשם עברו לגרמניה. במחנה-העקורים המשיך להיות פעיל בתנועת "השומר הצעיר", יסד בית-ספר והורה בו, היה פעיל בחיים הארגוניים של המחנה ונאמן על הכל בחלוקת דברי הלבשה והגשת סעד לעקורים. רעייתו ובנו עלו ארצה לפניו ונתקבלו בקיבוץ ניר דוד (תל עמל) והוא עוכב לתשעה חודשים נוספים לשם עבודה בשירות התנועה במחנות גרמניה. באביב 1948 עלה ארצה גם הוא אל משפחתו וקיבוצו ואחר-כך נטל על עצמו את ריכוז הנשק במקום. בעומדו בשמירה על תל "מצפה השלושה", מול הגלבוע, נפצע בבטנו מכדור תועה ומת אור ליום י"ט בטבת תש"ט (20.1.1949), אחרי ארבעה ימי ייסורים. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בתל עמל. קיבוץ תל עמל הוציא חוברת לזכרו.