בת טטיאנה ואליהו. נולדה באשקלון ביום י"א בתמוז תשמ"א (13.7.1981), אחות לאלכס ולאלון. כוכי נולדה כפגה בחודש השביעי להריונה של אמה, לאחר טיפולי פוריות רבים, תינוקת יפהפיה, פעילה ועירנית. כשהחלה לדבר, התקשתה להגות את שמה וקראה לעצמה "קפקה". כוכי גדלה והתחנכה באשקלון, בבית-הספר היסודי 'דקל' ובבית- הספר התיכון 'אורט', אותו סיימה במגמת סוציולוגיה- פסיכולוגיה. תלמידה מצטיינת, שזכתה לא אחת בתעודת הצטיינות, פעילה חברתית בפעילויות שיזם בית-הספר ומקובלת על התלמידים והמורים כאחד. נזכרת מורתה למתמטיקה: "לא ניתן לחשוב עליך מבלי לחייך, כי את תמיד חייכת את החיוך הרחב והחם שייחד אותך, אותו חיוך שהציל אותך לא פעם מנזיפות על פטפוט בשיעור או הברזות משעת אפס. והציונים תמיד היו מצוינים, כי כזאת את." בני משפחתה מספרים: "כוכי היתה 'תום בוי' רוב ילדותה הצעירה. תמיד ניתן היה למצוא אותה עם הבנים בשכונה, מטפסת על עצים או משחקת כדורגל ומשחקי מלחמה. בובות או משחקי קלס וגומי לא עניינו אותה… אפילו תחפושות פורים היו על טהרת המין הגברי, אינדיאנים, נינג'ות ושאר לוחמים למיניהם… כוכי אהבה לצייר, ומגיל צעיר הוכיחה כשרון בתחום. היא אהבה לצייר דמויות מסרטים מצוירים ותמונות נוף. היא השאירה אחריה תיקיות מלאות תמונות שציירה. היא אף תכננה ללמוד לאחר שירותה הצבאי גרפיקה ממוחשבת… עוד תחביב שעסקה בו בשנים האחרונות היה צילום במצלמת וידאו, אותה קיבלה במתנה מאביה ליום הולדתה ה-12 ומאז לא נפרדה ממנה. היא צילמה הרבה את החברים בטיולי בית-הספר, ואת המשפחה באירועים שונים… כוכי מעולם לא הרימה קול על איש, גם לא בשעת כעס או מריבה. היא העדיפה להסתגר בחדרה עד שיחלוף מצב רוחה העגום ואז היתה יוצאת עם חיוך רחב, שעם השנים הפך לסימן ההיכר שלה… בחגים ובימי הולדת לא שכחה איש, ותמיד הפתיעה עם ברכה מצוירת מעשה ידיה. כוכי היתה דודה מסורה לאחיינה מתן, טיפלה בו רבות גם כשהיתה חולה ופינקה אותו רבות… והוא בעקבות יחסה החזיר לה אהבה אין קץ." בילדותה אהבה כוכי לאכול. האוכל היה אצלה כמעשה אמנות ומסודר בצלחת כתמונה מספר בישול. בעקבות ניתוח שקדים החלה להשמין, ובתיכון הצליחה בקיץ אחד, בכוח רצון אדיר ונחישות רבה, להוריד כ-20 קילוגרמים ממשקלה. כשחזרה לבית-הספר אחרי אותו קיץ רבים מחבריה ומוריה פשוט לא הכירו אותה. בתיכון הכירה את פנינה, שהיתה לחברתה הטובה והקרובה. השתיים היו כמו תאומות, וכל מכריהן קינאו בקשר המופלא ביניהן. לאחר מותה, סיפרה פנינה למשפחה שכוכי, שהיתה מרוצה מאוד מחייה, היתה רגישה מאוד לכאב ולסבל של הסובבים אותה, והזדהותה גרמה גם לה עצמה להיות לעתים במצב רוח קודר. בדצמבר 1999 התגייסה לצה"ל. בעיית בריאות מנעה ממנה לשרת ביחידה קרבית, והיא שובצה לקורס מנחת יישומים. תחילה סלדה ממחשבים, אך במהלך הקורס שינתה את דעתה. כוכי הצליחה בקורס, שובצה למרכז מזון בצריפין ועשתה חיל בעבודתה. היא שימשה כאחראית לקורסי מחשב בבסיסי מזון בכל הארץ, ועסקה בפרוייקטים שונים – בין היתר במיחשוב כרטיסי נוכחות בחדרי אוכל, וחיברה 'מדריך למשתמש' לניהול הזמנות מזון מבסיסי המזון השונים. היא השתלבה היטב ביחידה, ונהגה לבלות עם חבריה ליחידה גם בחופשות. כוכי היתה בעלת יכולת מופלאה לגעת באנשים בנימי נפשם, וידעה לעמוד על שלה כשצריך וכשהאמינה בצדקת מעשיה. ביום כ"א בשבט תשס"א (14.2.2001) נהרגה כוכי בפיגוע חבלני בצומת אזור. באותו בוקר הסיעה אותה אימה לתחנה המרכזית באשקלון, ולנסיעה הצטרפה גם סבתה של כוכי, רוזה. כוכי, שלא כהרגלה, הסתובבה לפתע בדרכה לעלות לאוטובוס והביטה ממושכות באמה ובסבתה. סבתה שאלה את אמה לפשר המבטים ואמה של כוכי פתחה את חלון הרכב ושאלה את כוכי אם הכל כשורה. כוכי נופפה בידה ועלתה לאוטובוס. היתה זו, כנראה, דרכה של כוכי להיפרד לנצח מאמה ומסבתה. בשעה 20:7 לערך, בעת שצעדה כוכי עם חבריה בצומת אזור לכיוון תחנת ההסעה, שם היתה אמורה להמתין לרכב שנוסע לצריפין, דרס אותם למוות מחבל שנהג באוטובוס של אגד, והרג שבעה חיילים ואזרחית אחת. עם כוכי נהרגו: סמ"ר מגדיש אופיר, סמל אילוז דוד, סמל ויינר שרה-ג'ולי, סמל לוי רחלי, רב"ט מנביץ אלכסנדר, רב"ט יסמין קריסי ושמחה שטרית. בת תשע-עשרה וחצי היתה כוכי בנופלה. לאחר מותה הועלתה לדרגת סמל. היא הובאה למנוחות בבית-העלמין הצבאי באשקלון. הותירה אחריה הורים ושני אחים. מותה של כוכי הותיר את בני המשפחה והחברים כואבים והמומים. מותה הותיר בלב כולם חלל שלא יתמלא עוד לעולם. כוכי השאירה בליבו ובזיכרונו של כל אחד מבני המשפחה והחברים חלק קטן מעצמה. מפקד היחידה, אל"ם ציון, כתב למשפחה: "כוכי נקלטה היטב ביחידה. תוך זמן קצר למדנו להכיר ולהעריך את כישוריה ויכולותיה. בזכות כישורים אלו מונתה כוכי, בנוסף לתפקידה המקצועי, כאחראית על הקורסים בתחום המחשב ביחידה. העזרה לזולת, רוח ההתנדבות והצורך לתת ולתרום לחבריה ליחידה, איפיינו את פועלה ואת דרכה של כוכי."
