פולונסקי, אריה

בן זיסל ואפרים. נולד בשנת 1910 בעיר קוברין, פולין, למשפחה ציונית ותיקה. אביו היה יושב ראש ההסתדרות הציונית בעירו ואריה גדל באווירה של אהבת הארץ והרצון לעלות לארץ-ישראל. תחיל למד אריה ב"חדר" ורבו הללו והתפאר בו. כבר בהיותו בן שש ידע את הא'-ב' בעל פה. כאשר נפתח בעיר בית ספר עברי של חברת "תרבות" נתקבל אליו אריה. בהיותו בן ארבע עשרה נכנס לתנועת "השומר הצעיר", היה חבר פעיל ביותר בתנועה, נבחר למזכיר הסניף וכבר בגיל זה החל להכשיר עצמו לעליה. הוא הפסיק ללמוד בבית ספר תיכון ולמד את מקצוע הנגרות. אריה יצא לשנת הכשרה מטעם הסתדרות "החלוץ" ולאחר מאורעות תרפ"ט הצליח להגיע לארץ-ישראל ועבד בפרדסי פתח תקוה ובסלילת כבישים. באותה תקופה היה גל התפטרויות של שוטרים יהודים ממשטרת המנדט שבשל יחס גרוע ומשכורות נמוכות. כחבר "הגנה" ממושמע ומסור קיבל עליו אריה את הדין והתגייס למשטרה. הוא מילא את תפקידו לשביעות רצון הממונים עליו והועלה לדרגת קורפורל (רב-טוראי). את עיקר תפקידו ראה בהעברת מידע למוסדות הישוב בכל הנוגע לפעולות הבולשת הבריטית נגד מעפילים יהודים. כן עזר לאסירים יהודיים חברי "הגנה" ואחרים שישבו בבית הסוהר שאליהם הגיע בתוקף תפקידו. על עזרה זו כתב אחד האסירים: "והנה מופיע אריה לביקור אצל אסירים בעבודה. הוא בתפקידו, מוגבל באפשרויותיו. זמנו קצר. אבל כמה חמימות וכמה עידוד הביא לנו ביקור קצר זה. וברגעים המעטים שביקר אצלנו הצליח לספר על המתרחש… ראינו בו חבר נאמן השומר על תפקידו כאשר הוא בשירות המשטרה – להיות גשר וקשר בין הישוב היהודי ובין כוחות הביטחון בארץ. הרגשנו את עזרתו החברית ומסירותו הרבה המוגשת לנו ביד טובה ולב פתוח". אריה ראה בתפקידו במשטרה משימה קדושה והתמיד בה שמונה שנים. ארגוני המחתרת האצ"ל והלח"י חשדו בו שהוא משרת את הבולשת ומרגל אחריהם. ביום 29.5.1939 נורה בידי מתנקשים יהודים ולמחרת, ביום י"ב בסיוון תרצ"ט (30.5.1939), מת מפצעיו. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות בירושלים. הניח אישה, הורים ואחות. חבריו נטעו 10 עצים על שמו ביער חניתה. כן הוציאו חבריו חוברת לזכרו המתארת את קורות חייו, מעשיו ודברי הערכה. שמו הונצח בחוברת "כופר הישוב" ובמאמרי הערכה בעתון "דבר".