פוירשטיין, מרדכי-יהודה (מוטי)

מרדכי-יהודה (מוטי), בן נחמה ושמשון-יצחק, נולד ביום כ' באדר תשי"ד (25.3.1954) במושב נחלים. הוא למד בבית-הספר היסודי האזורי "מודיעין", והמשיך בלימודים על-יסודיים במסגרת "ישיבת נחלים". נער עירני ונבון היה מוטי, אח טוב לשלוש אחיות ובן אוהב להוריו. כבר בגן הילדים ניכרו בו סקרנות ושאיפה לדעת. בבית-הספר היסודי היה תלמיד חרוץ וחביב על מורים ועל תלמידים כאחד. מוטי התעניין מאוד במשק של הוריו במושב נחלים, טייל בשבילי הסביבה ולמד את שמותיהם של צמחים ושל שיחים. בישיבת נחלים בחר להעמיק בנושא הביולוגיה, מתוך התעניינות כנה בכל הנוגע בחי ובצומח בארץ-ישראל. בשעות הפנאי נהג לפרוט על מנדולינה, ואחר כך החל לנגן בגיטרה. הוא אהב לצייר, ובהדרכתו של מורה מסור, ידיד המשפחה, צייר מספר תמונות והדפסים. הוא חיפש ומצא בולי-עץ בעלי צורות שונות, והשתמש בהם לצורכי קישוט הבית. אך יותר מכל אהב לטייל בדרכי הארץ. סיפר אביו: "בכל הזדמנות יצא מוטי מן הבית, תרמיל על כתפיו, כובע לראשו. שוחר טיולים היה, ולא אמר דיו. הוא יצא אל הנופים עם חבריו וגם בגפו. כשראה פרח בר נאה או צמח מעניין, התעכב וביקש להתחקות על שורשיו. מוטי רצה להבין את הקשר העמוק הקיים בין העם למולדתו. כל רגב אדמה גילם עבורו את תמצית חיינו כאן". מוטי היה חניך תנועת הנוער של "בני עקיבא", ודגל ברעיון ההתיישבות החקלאית. שני עקרונות יסוד הנחו אותו, גם בילדותו וגם בבגרותו: יראת התורה ואהבת הארץ. בימי שירותו בצה"ל הגשים את עקרונותיו הלכה למעשה. מרדכי גויס לצה"ל בשלהי יולי 1972, ולאחר הטירונות שירת במסגרת הנח"ל. הוא למד במסגרת ה"הסדר" בישיבת המתנחלים בקרית-ארבע, והשתלם כרובאי. עוד בטרם גויס החליט לשלב לימוד תורה בהתיישבות ובהגנה. חלומו היה להתיישב בגולן, כדי לתת ידו להיאחזות ביטחונית, אך כשהתוודע אל הישיבה בחברון, דבקה בה נפשו. סיפרו עליו רעיו: "נקודת ההתלבטות של מוטי הייתה אחת ויחידה: האם יוכל להקדיש כל מרצו ללימוד התורה, וכיצד יוכל לשרת בכך את עמו. הוא הציב לעצמו תקופת נסיון. בקרית ארבע מצא אווירה נעימה וחברית, לימוד תורה בשילוב רעיון האיכלוס של עיר האבות". שאלות רבות הציג מוטי לעצמו ולרבו הנערץ עליו, ר' אליעזר ולדמן. מוטי העלה על הכתב הרהורים בסוגיות שונות, כגון: שמיטת קרקעות, כיסוי ראש, גידול בהמה דקה בארץ-ישראל. אביו סיפר, שמוטי נקשר בעבותות אהבה ללימוד תורת ארץ-ישראל ברוח הרב קוק זצ"ל. ימים אחדים לפני ראש השנה תשל"ד, ירד מוטי עם חבריו מישיבת קרית ארבע לבסיסי צה"ל בסיני, כדי לערוך תפילות חג לחיילים. במסע שליחותו הגיע למעוז "אורקל", בגזרה הצפונית של תעלת סואץ. הוא שימש שליח ציבור לחיילי המעוז, והחליט לא לחזור לישיבה לעשרת ימי התשובה, אלא להישאר עד יום הכיפורים, כדי להקל על חילי המעוז את נטל השמירה. סיפר אילן תור, אחד מחבריו של מוטי, שבאחד הלילות הצליח להתקשר עם מוטי ב"אורקל". מוטי התלהב לשמע קול ידידו, והשנים למדו פרקים מתוך "אורות התשובה" של הרב קוק דרך מכשיר הקשר. ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973) נהרג מוטי בקרב עקוב מדם נגד המצרים במעוז "אורקל". תחילה הוכרז כחלל שמקום קבורתו לא נודע. לאחר שנמצאה גופתו בשטח האויב, הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית שאול. הוא השאיר אחריו הורים ושלוש אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים להורים השכולים, כתב שר הביטחון דאז, משה דיין: "מרדכי ז"ל שירת בנח"ל המוצנח. הוא היה חייל מצוין וחבר נאמן. כל מי שהכירו – אהבו". חבריו של מוטי בישיבת קרית ארבע, אילן תור ונתן מרגלית, שנפלו בשבי המצרי, העלו על הכתב זיכרונות מימי מלחמת יום הכיפורים, וסיפרו על דרכו האחרונה של מרדכי.