פוזנרסון, יעקב (“פזי”)
בן צבי וחנה. נולד ביום י"ט באב תש"ה (29.7.1945) בתל-אביב. עוד לפני הגיעו לגיל-הלימודים גילה יעקב את ידיעותיו בקריאה ובכתיבה וגם בחשבון. אחרי שסיים את לימודיו בבית-הספר היסודי "ביל"ו" שבתל-אביב למד בבית-הספר התיכון העירוני ב', את שכר-הלימודים כיסו הסטיפנדיות שיעקב זכה בהן וגם השיעורים הפרטיים (באנגלית, במתימטיקה, בעברית ולאחר-מכן בערבית) שהיה נותן. ברוך-כשרונות היה הנער ותלמידיו העריכו ואף העריצו אותו בהיותו מסור לענייניהם וידע להחדיר להם את החומר שבו היו חלשים. הוא הצליח בבחינות-הבגרות ובשנת 1963 קיבל מכתב ממזכיר הפקולטה למדעי-הרוח באוניברסיטה העברית בירושלים כי ועדת-המענקים של הפקולטה החליטה לאור הישגיו בבחינות-הכניסה להעניק לו פרס-לימודים לשנת תשכ"ד – ומטרתו של פרס זה היתה לציין את הצלחתו ולהקל עליו את לימודיו מבחינה כלכלית. באוגוסט 1963 גיוס לצה"ל ומאותו תאריך נדחה שירותו כי הוא נמנה עם העתודה האקדמית בלמדו באוניברסיטה העברית בירושלים; בחופשות נמצא בצה"ל בקורסים שונים שהכשירוהו לקצונה. מראשית שירותו היה בקורסים – ובחנוכה 1967, בשעת סיום קורס, כשאביו לגם כוסית ליד המזנון, פנה אליו מפקדו הישיר ואמר: "היודע אתה איזה בן יש לך?" והבן, שהיה באותו מעמד, ענה: "היודע אתה איזה אבא יש לי?" לאחר שקיבל את התואר הראשון B.A.)) במזרחנות ובמדעי-המדינה הספיק לגמור שנה ראשונה במשפטים וכלכלה ואז נכנס לשירות-חובה בצה"ל. קודם-לכן עבר קורס ב"מכון וינגייט" והגיע לדרגת סגן בשירות החובה. אך עוד הוא בשירות-חובה מצא את מותו ביום כ"ט בשבט תשכ"ט (17.2.1969) ליד אבו-גוש; זה היה בשעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית שאול. לאחר נפלו קיבל האב מכתב ממקום-עבודתו באגף שבמטה הכללי וזהו קטע מתוכו: "יעקב שירת אצלנו מזה כשנה וחצי, מילא את תפקידו באהבה, בכשרון, ברמה טובה ובמסירות. עם זאת חשנו כל הזמן את מסירותו הרבה למשפחתו. ביום בו נפל, עוד לפני שנודע לנו על האבידה, דיברתי עם מפקדו הישיר כדי להעבירו לתפקידו בכיר יותר לאחר שהוכיח את עצמו בעבודה. יעקב היה גם לוחם לפני בואו אלינו. בהיותו בעתודה האקדמית השתתף בפועל במלחמת ששת הימים, לחם על שחרור ירושלים ואף נפצע בקרב על ארמון הנציב".
