פוה, אופיר יהושע

בן גנסיה ואבי שמעיהו. נולד ביום כ' באלול תשל"ה (27.8.1975), בכפר עציון. אופיר למד בבית-הספר היסודי הממלכתי-דתי האיזורי בגוש עציון והמשיך את לימודיו התיכוניים בבית-הספר האיזורי של קיבוצי הדרום ביבנה. כשהיה בן שש עשרה עבר עם משפחתו להתגורר באפרת. אופיר היה מנהיג הסוחף אחריו ומגבש, הן בחברה, הן במשפחה והן בצבא. הכל סבב סביבו. הוא הקרין ביטחון ויציבות והיה נעים להיות בחברתו. אופיר גויס לצה"ל בשלהי נובמבר 1993 והתנדב לחיל הרגלים, ליחידה מובחרת. במהלך המסלול הקשה התחבב על חבריו ליחידה וזכה להערכת מפקדיו, כפי שנכתב בתיקו האישי: "חייל מוביל, משקיע, אחראי ואיכפתי, אשר נשלח לקורס חובשים בשל כישוריו". ביום ב' בניסן תשנ"ה (2.4.1995) נפל אופיר בעת מילוי תפקידו. הוא הובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית, בבית העלמין בכפר עציון. בן עשרים היה בנופלו. השאיר אחריו הורים, אח – דורון ושתי אחיות – טל ועדי. אופיר הועלה לדרגת סמל לאחר מותו. במכתב תנחומים למשפחה כתב הרמטכ"ל אמנון ליפקין שחק: "אופיר יהושע זכרונו לברכה שירת ככוון בפלוגת 'עורב', עת נהרג בתאונת דרכים. אופיר יהושע תואר על ידי מפקדיו כחייל בולט בתפקידו, מקצועי והחלטי בדעותיו. הוא היה בעל מוטיבציה גבוהה להצלחה, והוביל את צוותו בכוח הרצון ובכושר המנהיגות בהם ניחן. אופיר יהושע יצא לקורס חובשים קרביים, בו הצטיין בכל שלביו והיה עתיד לחזור בסיומו ליחידתו כחובש". וכתב מפקדו: "אופיר שירת בגדוד כלוחם ובמקצועו ככוון. הכרנו ביחידה את אופיר כחייל ערכי, מלא מרץ, 'תפעלן', בלשון הצוות, ולמעשה, היה אחד ה'מנועים' של הצוות. חייל בעל כוח רצון, עקשן ונחוש בדעתו להצליח במסלול ובכלל". הוריו הקימו בית כנסת על שמו.