פוגל, מנשה (‘מנשק’ה’)

בן אליעזר ורחל. נולד ביום ד' במנחם-אב תשט"ז (12.7.1956) בחיפה. למד בבית-הספר היסודי 'אהרון' שבקרית-שמואל, המשיך וסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון 'קרית-נוער' שבירושלים. בבית-הספר היסודי לא היה מנשק'ה תלמיד חרוץ. אולם, כאשר התחיל ללמוד בבית-הספר התיכון חל מפנה ביחסו ללימודים. הוא היה תלמיד חרוץ ורציני ועשה חיל בלימודיו. מוריו ומחנכיו גמרו עליו את ההלל וחזו לו עתיד מזהיר. בגיל צעיר מאוד היה מנשק'ה חבר בתנועת הנוער 'בני-עקיבא' בקרית-שמואל וברבות הימים היה למדריך אחראי ואהוב על חניכיו. הוא היה חובב-ספורט והצטרף לתנועת-הספורט הדתית 'אליצור'. מנשק'ה היה אופטימי באופיו, עליז ושמח בחלקו, חברותי ואהוב על הסובבים אותו. הוא היה בעל חוש-הומור, שובב ואוהב מעשי-קונדס. מנשה גויס לצה"ל בינואר 1976 והתנדב לנח"ל. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס חבלנים-גדודיים ובבית-הספר לשריון, הצטרף לגרעין שהקים את קיבוץ 'מגדל' עוז' בגוש- עציון. חבריו של מנשק'ה בקיבוץ סיפרו עליו שהיה "נשמת מגדל עוז". שמחה, חדות-חיים ואהבת הזולת אפיינו אותו. הוא הטביע את חותמו המיוחד על הוי-החיים בקיבוץ, ובמיוחד בתחום הדת; מדי ערב-שבת היה רץ לאורך הגדר לבדוק את העירוב, ולא היה נח עד שהיה ברור לו לגמרי שכל ההכנות לשבת נשלמו. בבית-הכנסת היה הרוח החיה; היה משכים קום בבוקר להספיק ללמוד לפני תפילת השחרית, ותמיד זירז את המאחרים לקום. התקיים בו המאמר במלואו – 'הוה מתלמידיו של אהרון, אוהב שלום, ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה'. מנשק'ה כיהן כיושב-ראש ועדת-התרבות, ועדת-הדת וועדת הפיתוח בקיבוץ. מסירותו לעבודה היתה גדולה ויום-עבודתו נמשך עד לשעות הקטנות של הלילה. בחופשותיו נהג לנסוע ולטייל ברחבי-הארץ יחד עם חבריו ותודות לטיולים אלה הכיר כמעט כל פינת-חמד בישראל. ביום ט"ז תשל"ח (28.10.1977) נפל מנשה בעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת-עולמים בבית- העלמין הצבאי בהר-הרצל שבירושלים. השאיר אחריו הורים ואח. במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד-היחידה: "מנשה היה חייל ממושמע, ביצע את כל המוטל עליו בצורה הטובה ביותר, מתוך אמונה בדרכו ובדתו. הוא האמין בכל-לבו בייעוד ההתיישבותי שבחר, הצטיין בעזרה ובדאגה לחבריו ולכל הסובבים אותו, בצנעה ובשחוק מתמיד על שפתיו." במלאות שלושים למותו פרסמו חבריו לקיבוץ מאמר בביטאון הקיבוץ הדתי – על דמותו ועל מפעלו.