פוגל, יגאל

בן פרומה וגרשון, נולד ביום כ"ב בניסן תרפ"ח (12.4.1928) בירושלים. יגאל למד בבית-ספר יסודי ואחר-כך החל לעבוד כחשמלאי בבניין בית-החולים "הדסה" בהר-הצופים. אף-על-פי שגדל וחונך במשפחה חופשית בדעותיה התקרב אל הדת ושמר את מצוותיה, ראה בה ברכה לאדם ומקור לשלמותו הפנימית. יגאל היה חבר בתנועת "בני-עקיבא" ובמסגרתה השתתף בחוגי- השתלמות שונים וגם הירבה ללמוד ולקרוא בשעות הערב. היה נער שקט, אוהב את הזולת, בן מסור וטוב ונזהר שלא להרע. הוא לא נגע לרעה אפילו בתולעת. במשפחה זוכרים כיצד היה מוציא חרק תועה החוצה לבל יאונה לו כל רע. היה איש שלום, תרבות ויופי, אוהב הרמוניה, רגיש למוסיקה ומרבה להאזין לה. בפרוץ מלחמת-העצמאות עבד בהר-הצופים והתנדב לתפקידי-שמירה במקום המבודד. בנפול הקרבנות הרבים בשיירה שעלתה ל"הדסה", מיהר להחיש עזרה לפצועים שהיו מוטלים בשטח. משירד העירה, התנדב מיד לתרום דם לפצועים. לאחר שנפרץ המצור על ירושלים, התגייס לשירות מלא ביחידה דתית. כל ימי שירותו בצבא היה מתורמי-הדם הקבועים של "מגן-דויד-אדום". יגאל השתתף בפעולות-קרב רבות בסביבות ירושלים. ביום כ"ח באב תש"ח (2.9.1948), כאשר עמד על משמרתו בעמדה באבו-טור, נפגע מכדור צלף ונפל. נקבר בשייח'-באדר א'. ביום י"ז באלול תש"י (30.8.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים