בן חיה ואברהם. נולד ביום כ"ב באדר תשט"ו (16.3.1955) ברחובות להורים ניצולי שואה, אח ללאה. טוביה גדל והתחנך בפתח תקווה, החל את לימודיו בבית-הספר היסודי 'עין גנים', המשיכם בתיכון 'ברנר' וסיימם בתיכון עמל ב'. כבר מילדות בלט טוביה בכשרון כתיבה יוצא דופן. הוא שלח ידו בכתיבת שירים, סיפורים ומחזות ובכל אשר כתב ניכרו רגישותו ותבונתו הרבה. הוא אף גילה מעורבות בנעשה במדינה ואחד מתחביביו היה לשלוח מכתבים לשרים ולראשי ממשלה. בעיזבונו נמצאו מכתבי התשובה שקיבל וחתימות, ששמר בגאווה, של אישים בולטים כיצחק רבין, לוי אשכול, בן-גוריון ואחרים. טוביה היה פעיל וספורטיבי ואהב לשחק כדורגל ולצפות במשחקים. בצעירותו אהד את קבוצת 'הפועל פתח תקווה'. בבגרותו, ולאחר שעבר להתגורר בחיפה, הפך לאוהד מושבע של קבוצת 'מכבי חיפה'. הוא הדביק באהבתו את ילדיו ויחד היו מגיעים למגרשים וצופים בהתלהבות רבה במשחקי הקבוצה. משיכתו ואהבתו העזה לים הובילוהו באופן טבעי לשרת בחיל-הים. לימים, כתב לאחיינו, שעמד לפני גיוס: "יום הגיוס הוא עוד תחנה בחיים… לתת, לתת, זהו מצפן דרכנו… תשמור על העולם ילד, כי אין לנו ברירה, זהו דגלנו, זוהי המדינה." בתחילת אוגוסט 1974 התגייס טוביה לצה"ל ושירת בחיל-הים במקצועו, טכנאי אלקטרוניקה. בקיץ 1977 החל את שירות הקבע, שנמשך שנים ארוכות, עד יומו האחרון, והגיע עד דרגת רב-נגד. טוביה היה אדם תוסס ואוהב חברה ואהב לארגן ערבי הווי ובידור, בין היתר בסגנון 'חיים שכאלה'. בכל אירוע היה מסמר הערב, תמיד נמצא בקדמת הבמה, מפליא בחיקויים של דמויות מפורסמות וסוחף את הקהל בצחוק בלתי נשלט. בשנת 1981 נישא לבחירת לבו יהלומה. הם בנו את ביתם בקריית ים, סמוך לבסיס שבו שירת, ונולדו להם שלושה ילדים: מורן, נועם ונדב. טוביה היה אדם שנתן מהלב והנשמה, חבר אמיתי, נגד מעולה, בן ואח לתפארת, אבא למופת ובעל אהוב. גם בעת שירותו לא זנח את הכתיבה והמשיך לכתוב שירים מרגשים ורבי עוצמה. בשירו 'הצדעה לנגדים' הביע את האהבה וההערכה הרבה שחש כלפי עמיתיו: "ואתם הולכים לפני המחנה/ כעמוד האש, כדגל גאה./ צועדים חרושים בטלטלות הזמן/ משפחה של נגדים/ כנחל איתן/ בתשחורת המנועים וזרמי החשמל/ בגלגלי הרכבים, בתהפוכות הים./ במחסנים מסודרים,/ במכשירים המקולקלים/ בטילים המאיימים,/ במלחמות, בכוננויות/ ולעתים למשפחה – אין עדיפויות/ לדעת שדור בא ודור הולך/ ואתם, נשארים/ לעמוד כפופים ללוח זמנים/ לתת כתף למפקדים, לקצינים ולמנהלים/ להכשיר ולגדל חיילים טירונים/ לשמר את הגשר אל האזרחים/ לדעת תמיד לתת – כשלא נותנים/ להוביל את השיירה/ אתם הנגדים/! כעמוד שדרה גאה וזקוף/ לתת את הרוח בזה הגוף/ לדעת תמיד שהצבא – זה אתה/ מצאת החמה – עד כלות הנשימה./ וידיכם נוגעות בכל/ והם נוגעים בכם/ גם ביום פרישה/ בלבבכם נטעתם עוגן/ ואם תביטו בקצות הים/ בספינות הקרב/ היכולות לגלים ולאויבים/ כי אז ידעתם – /אתם תמיד איתם/! ולכם הנגדים – היום מצדיעים!" במהלך שירותו השתלם טוביה בקורסים רבים, יצא ללימודים אקדמיים וסיים אותם בתואר ראשון במדעי המדינה. ביום כ"ה בשבט תשס"ב (6.2.2002) נפל טוביה בעת מילוי תפקידו והוא בן ארבעים-ושבע. הוא הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית בבית-העלמין ברחובות. הותיר אישה, שני בנים ובת, הורים ואחות. את דמותו המיוחדת האיר אחיינו ניב, בשיר שכתב לזיכרו: "כשנפתח אלבום התמונות/ נשימה נעצרת, עולים זיכרונות/ תמונות בן יקר ואב/ חייל מחייך חיוך שובב./ כשמוציאים מחברות ישנות/ גרון נחנק, דמעות זולגות/ סיפורים על צוללת דקר/ שירים של בחור נבחר.// טוביה, קול קורא בשמך/ בוכה את לכתך/ החיוך לעד נזכור/ חם, נצחי, כקרן אור/ לב רחב, חם ואוהב/ חבר אמיתי, תמיד בלב/ לא נוכל להאמין/ שהכול כך נגמר.// כשנוסעים אנו לים/ כמהים למצוא ספינתך שם/ שטה ספינתך, לא תחזור/ עוד ניפגש, כשיגיע התור." אוהביו של טוביה הפיקו קלטת וידאו לזכרו ובה, על רקע שירים שאהב, תמונות מתקופות חייו השונות, קטעי וידאו מאירועים שהשתתף בהם, סיפורים ועדויות.
