הרצל, בן כמוס וגיטה, נולד בשנת תש"ב (1942) בטריפולי שבלוב, ועלה ארצה עם הוריו, אחיו ואחיותיו בשנת תש"י. בארץ למד בבית-הספר היסודי "עמישב" בפתח תקוה, והמשיך בלימודים על-יסודיים בבית-הספר התיכון לגננות ולשתלנות בפתח-תקוה. כמו-כן השתלם בגרפיקה ובציור בבית-הספר המקצועי "טכניקום" בתל-אביב. הרצל היה בן למשפחה ברוכת-ילדים. כשעלה ארצה עם משפחתו, היה בן שמונה, והתערה בנקל בחברת הילדים בבאר-יעקב. ילד חביב היה, עירני ותוסס. כשהחל ללמוד בבית-הספר היסודי "עמישב" בפתח תקוה, התגלה כתלמיד שקדן והתחבב על מורים ועל תלמידים כאחד. תאב-דעת היה, והצטיין בתחום הציור. כתום שתי שנות לימוד בבית-הספר התיכון לגננות ולשתלנות, החליט שרצונו ללמוד ציור וגרפיקה. בעידוד הוריו ובסיועם נכנס לבית-הספר "טכניקום" והשתלם שם בציור ובגרפיקה. כל שעת פנאי הקדיש לציור, והרבה ציורים ורישומים מעשה ידיו מצויים בביתו ובבית הוריו. מספרים בני המשפחה: "היה להרצל כישרון פנטסטי ונלוו אליו רגישות ליופי והבנה אסתטית. שלט צורם עורר את חמתו, פרסומת נעימה לעין, צבעונית וצנועה, עוררה את התלהבותו". הרצל דיבר רבות על הצורך בשיפור איכות החיים ועל הערך הרב הטמון בטיפוח היופי. כתום לימודיו, עוד בטרם גיוסו לצה"ל, החל לעבוד במשרד לכתיבת שלטים, שם רכש ניסיון וידע מעשי והצטיין בחריצותו. בן מסור להוריו היה הרצל, ואח אוהב לאחיו ולאחיותיו. "הוא היה אחד מאתנו, צחק וחגג אתנו, ידע עמנו שעות של צער ועליזות". הוא היה עלם חסון ונאה, נבון, בוגר ורציני. הרצל גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1960 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות השתלם במספר רב של קורסים, ביניהם קורס למקצועות הטנק, קורס קצינים וקורס קציני שריון. כמו-כן השתלם בקורס צניחה וענד בגאווה כנפי צנחן. ביחידתו נודע הרצל כחייל וכמפקד מסור ואחראי, ומילא תפקידים שונים של קצין בחיל השריון. בחורף 1963 שוחרר מהשירות הסדיר והוצב ביחידת מילואים. הוא שב לחיים האזרחיים והחל לעבוד כצייר שלטים בתעשיות גרפיות. במשרד במקום עבודתו התוודע אל מרים, אשתו-לעתיד. כשפרצה המלחמה בשנת 1967 גויס ונלחם בסיני, וכשתמה המלחמה הוענק לו "אות מלחמת ששת הימים". שבועיים אחרי-כן נשא לאישה את בחירת לבו. הרצל ומרים קבעו את ביתם בגבעתיים. בינואר 1969 נולדה להם הבת הבכורה, גליה. "לא היה מאושר כהרצל. הוא התגלה כאב למופת. שעות ארוכות הביט בה, בגליה הקטנה שלו, פינק אותה ושיחק עמה", סיפרה מרים. בשנת 1972 פרש הרצל ממקום עבודתו בתעשיות הגרפיות, והצטרף למפעל פרטי בתל-אביב. "בכוחות עצמו ובשיתוף פעולה עם ידידו החל לבנות את העסק. צעד אחר צעד, בסבלנות ובהתמדה. הוא ביקש לשלב אמנות ביעילות, בתחום שילוט בתאורה". בקיץ 1973 נולד למרים ולהרצל בן, שקראו שמו עמוס. הרצל היה במלוא אונו כשנקרא שוב אל הנשק. איש לא שיער שדרך חייו תיקטע בבת אחת. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים, נקרא הרצל לפלוגתו בחיל השריון. הוא נשלח לחזית סיני, ולחם שם כמפקד מחלקת טנקים. שבועיים ימים לחם באומץ ובמסירות מופתית בקרבות הבלימה. ביום כ"ב בתשרי תשל"ד (18.10.1973) נפגע סגן הרצל ונהרג במארב טילים דרומית לפאיד. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בפתח תקוה. השאיר אחריו אישה, בת ובן, הורים, אחים ואחיות. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "הרצל הגיע אלי ביום השלישי למלחמה; בתקופה הקצרה בה לחמנו יחד למדתי להכיר את אומץ לבו הרב ואת רמתו המקצועית. בעת קרב היה שקט, שלו, מבצע את המוטל עליו ולמעלה מזה, תמיד ראשון בקו האש. שבוע קודם למותו נפגע הטנק עליו פיקד הרצל. למרות פגיעה זו, לא ויתר, עבד כל הלילה על-מנת להכשיר את הכלי לפעולה מחדש, והצטרף אלינו למחרת עם שחר. מותו בא עליו כשהיה ראשון בהסתערות, חשוף בצריח". אשתו של הרצל וידידיו הנציחו את זכרו בהקמת מתקני ספורט לקבוצת הכדורגל במקום מגוריו.
