פדידה, אברהם
אברהם, בן קוטה וניסים, נולד ביום כ"ד בחשון תשי"א (4.11.1950) בפרדס חנה. הוא למד בבית-הספר היסודי "הדר רמתיים" בשרון, והשתלם שנה אחת בקורס למכונאות בבית-הספר המקצועי בחולון. ילד פיקח ועירני היה אברהם, שכונה בפי משפחתו ורעיו בשם "ברטו". בפנימיית "הדר רמתיים" התגלתה חדוות החיים שלו וניכרה גם סקרנותו להכיר וללמוד את דרכי העולם. כתום לימודיו היסודיים הלך לבית-ספר מקצועי ולמד מכונאות רכב. לאחר שעזב את ספסל הלימודים, לא ישב בטל והחל לעבוד במפעלי בנייה שונים. אברהם היה טפסן במקצועו, והצליח מאוד בעבודתו. הוא רכש את אמונם של מנהלי העבודה ונודע כבנאי מסור ואחראי. זמן מה לפני מועד גיוסו מונה כקבלן משנה באחד ממקומות העבודה. אברהם היה נער פעיל משחר ילדותו, שוחר ספורט ושחקן כדורגל בקבוצת "רמת השקמה" של רמת גן. "גוף של אתלט מעולה היה לברטו, ולא במקרה נטל חלק בכל ענפי הספורט וגם הצליח. כישורים היו לו וגם יכולת, והוא הפליא בהישגיו", סיפרו בני משפחת פדידה. כשהיה ברטו נער צעיר אסף בשקידה בולים מכל העולם. לימים החל לצייר, ולימד גם את חבריו פרק באמנות. בבית ההורים שמורים ציורים מעשה-ידיו של אברהם. אביו מספר, שברטו הושפע מאוד מן הציור הקלאסי, ואהב לעיין באלבומים ובספרי אמנות. "נטייתו של ברטו אל הציור התרחבה במרוצת השנים, וערב גיוסו היה מעין ארכיטקט-חובב. ביזמתו בנה מתקני ספורט והקדיש תשומת-לב מרבית לא רק ליעילותם, כי אם גם לצורתם האסתטית". נער חברותי היה ברטו, ולדברי ידידיו: "מכל התכונות שבורך בהם, בלטה אחת: אופן קיום הבטחות שהבטיח. כי ברטו מעולם לא הבטיח דבר וסירב אחר-כך לקיימו. על-פי-רוב ביצע את הבטחתו לאלתר, בלא דחייה". אחיו ואחיותיו מרבים בדברי הערכה ואהבה על ברטו. הם מציינים את חכמת החיים ואת חוש הצדק שלו. "ברטו היה בעל ביטחון עצמי עצום", סיפרה אחותו אסתר. לדבריה היה אחיה הדמות הדומיננטית בבית. "בן מסור היה, אהב את כולנו, ועשה כמיטב יכולתו למען אשרנו". אברהם גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1970 והוצב לחיל הרגלים. לאחר הטירונות השתלם בקורס צניחה, וענד בגאווה כנפי-צנחן. בהמלצת מפקדיו נשלח לקורס מ"כים ולקורס מש"קי מקלעים, וסיים את השתלמותו בהם בהצלחה. ברטו נודע ביחידתו כחייל טוב, בעל משמעת עצמית חזקה. "משמעת זו רכש לעצמו בימי לימודיו בפנימייה", אמרה אחותו אסתר, שציינה בגאוה ובשמחה את הישגיו של אחיה. ברטו היה שבע-רצון מחייו בצבא. צנוע היה ולא התפאר בהישגיו. הוא הקפיד לכתוב להוריו וכשעשה בבית בחופשות קצרות, ביקש לשמוע על כל אשר התרחש בבית בהיעדרו. ברטו אמור היה להשתחרר מצה"ל במחצית נובמבר 1973. הוא תכנן רבות בדבר המשך דרכו בחיים. איש לא שיער, שהנער החסון, המוצק ובעל החיוך הטוב, לא יגשים את תכניותיו. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים מיהר ברטו אל יחידתו בחיל הרגלים. הוא נשלח לחזית סיני, ופעל כמש"ק מקלעים באחד הבסיסים הגדולים של צה"ל בסיני. ביום י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973) נפגע אברהם ונהרג בהתקפה אווירית. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים, שלוש אחיות ושני אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב שר הביטחון דאז, רב-אלוף משה דיין: "אברהם ז"ל שירת בחיל הרגלים. הוא היה חייל מסור וחבר נאמן. אברהם היה אהוד על כל מי שהכירו". בני משפחת פדידה תרמו לזכר ברטו ספר תורה לבית הכנסת "דון יצחק אברבנאל" ברמת-גן.