פדה, רם (רמי)
בן נעמי ומשה, נולד ביום י"ז באייר תשי"ט (24.5.1959) בקיבוץ צרעה. רמי היה בן בכור לאמו, ילידת יוגוסלביה, ולאביו, יליד פתח-תקווה. רמי היה ילד בהיר עיניים ובהיר תלתלים, שקט ועדין, ביישן ובעל עולם פנימי עשיר. הוא התחנך בקיבוץ מן הפעוטון ועד שסיים את בית-הספר היסודי. אחר-כך למד רמי בבית-הספר התיכון האזורי שבגבעת ברנר. על לימודיו הוא שקד בסבלנות ובהתמדה, והיה חרוץ גם בתרומתו לחברה. מנער רך הוא נהיה לבחור שרירי, בעל כוח רב ובעל זקן עבות ואדמוני. בלטו בו התכונות שהיו נטועות בו מאז בית -הספר: חברות נאמנה, רגישות לזולת, צניעות וענווה. רמי היה אדם שקול ובוגר, מושרש ומעורב בכל חיי המשק. הוא אהב לצחוק צחוק רועם וכשכעס, היה מרגיע את רוחו בסיבוב ריצה סביב המשק. היה לו כוח גופני רב, והוא הרבה לעסוק בספורט. יותר מכל אהב רמי לשחק כדורסל ולשחות. כשהוקמה קבוצת מטה יהודה הוא היה דוגמה בקבוצה לשחיין מעולה, שהצדדים היפים של ספורט תחרותי בולטים בו: צניעות, כנות והגינות. גם רכיבה על סוסים הייתה עבורו – כלשונו – חוויה אדירה. על אף כוחו הרב, לא היה רמי מסוגל להרע לאיש, והיה נכון להושיט עזרה ככל הנדרש. בכל מקום שארגנו בו פעולות, היה רמי מעורב. חבריו היו רבים ומכל הגילים. הם חשו קרבה אליו, כי היה מופת לטוב-לב ולעזרה חברית. רמי היה מדריך של קבוצה צעירה בתנועת "הנוער העובד והלומד". כשסיים י"ב כיתות, הוא יצא לשרת כמדריך התנועה בקן חולון. הוא היה מדריך מעולה. חניכיו אהבוהו, העריכו אותו ושאפו להיות כמותו. באוקטובר 1978, התגייס רמי לצבא והתנדב לחיל-הים. הוא החל את השירות בקורס מפרך של שנה וחצי, שהיה עבורו כור היתוך נפשי וגופני, ונעשה לוחם מעולה. אף שהקשיים היו אדירים, לא התלונן רמי ורוחו לא נפלה. הוא נאבק במשימות והחלטתו הייתה נחרצת לבצע אותן. רמי הוסמך כלוחם, ונשלח אף לקורס חובשים. בששת החודשים שלאחר הקורס, הוא השתתף בפעולות מבצעיות רבות וקשות והתגלה כחייל מצוין ושומר סוד. רמי נפל בעת מילוי תפקידו ביום כ"ד באייר תשמ"א (28.5.1981) בשובו לבסיסו מפעילות מבצעית. הוא הובא למנוחת עולמים בבית-הקברות בקיבוץ צרעה. בן 22 שנים הוא היה. רמי הניח הורים ואח. משפחתו וחברי קיבוצו הוציאו לאור חוברת לזכרו.
