פבריקנט, אמנון-חיים

בן מרים ומשה. נולד ביום כ"ח בניסן תש"ח (7.5.1948) בקרית חיים, בעיצומה של מלחמת העצמאות, שאביו בה לחם בשורות הפלמ"ח. ההודעה על לידתו הגיעה אליו כחודש לאחר-מכן. למד בבית-הספר היסודי 'רביבים' ובבית-הספר התיכון 'הינטר' בקרית חיים. הוא סיים את לימודיו בבית-הספר הטכני של חיל האוויר. אמנון היה חבר בתנועת 'הנוער העובד והלומד'. כשהיה בן ארבע-עשרה שיחק כדורגל בקבוצת הנוער של קרית חיים, ובשנים 1964-1966 שיחק בקבוצת הבוגרים. הוא גויס לצה"ל בראשית דצמבר 1965 והוצב לחיל האוויר. לאחר הטירונות והשתלמות בקורס אפסנאות טכנית, הוצב ליחידת טילים נ"מ בתפקיד אפסנאי טכני. אמנון התנדב לשרת בצבא הקבע. בין התפקידים שמילא: מש"ק מחסנים ביחידה נ"מ, מש"ק גף ותפקידו האחרון, מפקד גף אפסנאות טכנית. להערכת מפקדיו, המצויה בתיקו האישי, היה אמנון "נגד ותיק ומנוסה, בעל ידע מקצועי רב, מסור ומקפיד על נהלים ועבודה תקינה". אמנון עשה יותר מעשרים שנה בצבא הקבע. הוא נטל חלק במלחמת ששת-הימים, במלחמת יום-הכיפורים ובמבצע שלום-הגליל. הוא היה איש משפחה למופת, אב נהדר ואיש מעשה. ביום ט"ז באדר תשנ"ג (9.3.1993) נפל בעת שירותו והובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית שבבית-העלמין בקרית מוצקין. השאיר אחריו אישה – שושנה, בת – חן, אב ושתי אחיות – טובה ותמה. הוא הועלה לדרגת רב-נגד לאחר מותו. כן קיבל תעודת הוקרה וכבוד על שירותו בקבע. מתוך שיר שכתבה אחותו לזכרו: "ובגינתי הקטנה שהכל בה יבש מתעקש לו לפרוח פרח אחד / הפרח נקרא – 'אמנון ותמר', מחדש את זרעיו משנה לשנה…" חברו, קובי, כתב לזכרו 'שיר לחבר הטוב ביותר': "לאן הלכת חבר / השארת מאחור עולם קודר / פנים צוחקות כשהיינו איתך / הפכו פנים המומות עם מותך / זכרונך בלבי תמיד יישאר / אתה היית חברי הטוב ביותר".