פארי, שושי (שושנה)
בת יצחק וחוה נולדה ביום י"ב באייר תשי"ז (12.5.1957) בירושלים. שמה, שושנה, ניתן לה ע"ש אחות אביה הי"ד, שנספתה באושויץ בגיל 18. אביה ובני-משפחה אחרים מעידים, כי דמתה במראה החיצוני ובאופיה דמיון מפליא לדודתה המנוחה. שושי למדה בבית-ספר היסודי 'גאולים א" שבירושלים. משם עברה לבית-הספר התיכון שעל-יד האוניברסיטה העברית וסיימה בהצלחה. כבר בגיל צעיר נתגלו בשושי כישרונות ברוכים ותפיסה מהירה. היתה תמיד מקפידה ואחראית, ומעל לכול היתה סמל היושר. האמת היתה תמיד נר לרגליה, והאב יודע לספר, שפעם, בגיל 10, כאשר שושי נכשלה ו'תפסה את עצמה' בשקר פעוט כלשהו, שאיש לא הבחין בו, התייסרה, פרצה בבכי והבטיחה כי לעולם לא יישנה מעשה כזה. שושי נהגה להקפיד על נקיון וסדר ועל הופעה חיצונית נאה וכן על לשון נקייה והתקוממה נגד כל דיבור שאיננו ראוי להישמע בחברה. כאשר נתבקשה לעשות מעשה, נענתה תמיד בחיוב. והתשובה השגורה בפיה היתה: 'מאה אחוז'. ואמנם, עשתה כל דבר שהוטל עליה במאה אחוזים, וגם כל הבטחה שיצאה מפיה מילאה במאה אחוזים. שושי ידעה לטפח עם חברותיה ידידות-אמת. אחת מחברותיה כותבת: "ידידות היתה לגבי שושי ערך כמעט מקודש. ולמען ידידות זאת היתה תמיד מוכנה להקדיש מזמנה וממרצה, להשקיע בה הרבה רגש ותום." אחד מעיסוקיה של שושי היה מתן שיעורי-עזר לתלמידים נחשלים. היא היתה מורה מבוקשת, כי הקדישה לתלמידיה לא-רק את ידיעותיה כי-אם גם את לבה. נהגה לבוא לבית-הספר לשאול אצל המורים על התקדמות תלמידיה, ולא היה גבול לאושרה, כאשר נוכחה לדעת, שתלמידיה אמנם התגברו על המכשולים תודות למאמצים שהשקיעה בהם. תכונותיה התרומיות של שושי באו לידי גילוי נאמן גם כאשר התגייסה, באוקטובר 1975, לשירות-החובה בצה"ל. היא שובצה ביחידת-חיב"ה. כישוריה, הקפדתה ומסירותה העלו אותה עד-מהרה לדרגת סמל. בשנת תש"ו היתה החיילת המצטיינת של היחידה, וביום כ"ח באייר – הוא יום ירושלים, הוענקה לה תעודת הערכה לחייל המצטיין מידי אלוף הפיקוד. אך הגורל מנע ממנה לסיים את שירותה. זמן קצר לפני מועד השחרור חלתה במחלה ממארת. היא נפלה בעת שירותה – ביום ט"ו בחשון תשל"ח (26.10.1977). הובאה למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בהר-הרצל שבירושלים. השאירה אחריה הורים וארבע אחיות. אלה מקצת מדבריה של מפקדת היחידה, ששושי שירתה בה, אל המשפחה השכולה: "שושי היתה חיילת למופת. התגלתה כבעלת יכולת פיקודית מצוינת, שהתבטאה ברגישות לבנות- היחידה, ביכולת-הבחנה לגבי אנשים הנחנים באכפתיות, בחוש-צדק בריא, בנועם-הליכות, באינטליגנציה ובחוש-הומור. גם לאחר שעות-העבודה, נהגה להתקשר או לבוא ליחידה כדי להיות מעורבת בכל הקורה את היחידה… שושי היתה דמות מרכזית ביחידה, הן בהופעתה הנאה ומלאת-המרץ והן באישיותה."
