ערוסי, מאיר

בן חיים ושרה. נולד בשנת 1924 באלכסנדריה שבמצרים. אביו שירת כחייל בגדוד העברי במלחמת-העולם הראשונה ובשל נסיבות שונות נאלץ לחזור למצרים. מאיר, שנתחנך ברוח ציונית והיה חבר 'המכבי הצעיר', סיים את לימודיו התיכוניים באלכסנדריה בעצם ימי מלחמת-העולם השנייה. לאחר-מכן שירת במשטרת-הנמל האנגלית שבמקום, ועם קום מדינת-ישראל התחיל ללחוץ – הוא ואחיו – על האב לשוב ארצה. ואמנם, בתום מלחמת הקוממיות עלתה המשפחה לישראל, כשהיא נוטשת את רכושה במצרים, ובני-המשפחה, שמנתה שש נפשות, עברו את כל ייסורי הקליטה בשנות-המדינה הראשונות. מאיר התגייס למשמר-הגבול ובו עשה את צעדיו הראשונים בארץ, במסגרת זו סיים בהצלחה קורס סמלים-קרביים. מאיר השתתף גם במבצעים רבים נגד המחבלים של אותם הימים – המסתננים. בסיום השירות במשמר-הגבול שב והתגייס, הפעם למשטרת ישראל – ושימש כסמל מבצעים במשטרת רמת-גן. גם כאשר עזב את עבודתו בתחום הביטחון הציבורי, הוסיף לשרת את הציבור – בעיריית בת-ים, עיר-מגוריו. בשנת 1965 נשא לאישה את יהודית, אשר ילדה לו בת ובן. הוא דאג שהוריו יגורו בקירבתו, כדי שיוכל לטפל בהם בעת-הצורך. כשם שהיה מסור למשפחתו, כן היה לבו של מאיר פתוח גם לעזרה לבני סביבתו. 'נשמה טובה', אמרו עליו שכניו וחבריו- לעבודה, "את ערוסי אפשר להזעיק בכל שעה, ביום ובלילה.. הוא עזר לכולם במלות עידוד, בחיוך מלבב…", מאיר גם דאג להשכלתו והספיק ללמוד שנתיים את מקצוע המשפטים באוניברסיטת תל-אביב. בכל אותן שנים עשה מאיר תקופות רבות של שירות-מילואים. נטל חלק במבצע קדש, במלחמת ששת-הימים ובמלחמת יום-הכיפורים. היחידה ששירת בה, 'הממונעת', היתה לו מקור לגאוה ולאהבה רבה. גם כאשר הגיע לגיל של שירות בהג"א, התנדב להמשיך ולפעול במסגרת פלוגתו שהגיע בה לדרגת רס"ל. "ערוסי היה ה'אבא' של ה'ממונעת',, מספר מפקדו, "כולם הכירו אותו. הוא היה זה שארגן את כל הדורש ארגון, הכין את ה'ממונעת' למבצעיה ונטל על עצמו תפקידים מעל ומעבר לדרישות תפקידו. בחמש או בשש השנים ששימש כרס"פ קיים יחסים מצוינים עם אנשי הסגל, שחיבבוהו וסמכו עליו. בתקופה שלא היה לנו סגן-מפקד – מאיר הוא זה שמילא את כל תפקידיו במסירות, בנאמנות ובאחריות." במשך המילואים האחרון שלו – והוא אז כבר בן 52 – התאכזר הגורל למאיר. הוא נפל בעת מילוי תפקידו ביום כ"ח בתמוז תשל"ו (26.7.1976). הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית של בית-העלמין שבחולון. השאיר אחריו אישה, שני ילדים, הורים, שני אחים ושתי אחיות. המשפחה תרמה לזכרו של מאיר ספר-תורה לבת-הכנסת ע"ש מאיר בעל-הנס, ששימש בו לפנים כחבר הועד.