ערגי, עופר

בן שמעה וסעיד. נולד ביום ט"ו בתשרי התשל"ה (1.10.1974), ברחובות. בן הזקונים במשפחה בת עשרים אחים ואחיות, שנולדו לאביו משתי נשותיו. שנות ילדותו הראשונות עברו על עופר בקריית משה ברחובות, שם התחיל את לימודיו. בהיותו בן שמונה עברה המשפחה להתגורר בגדרה, ושם המשיך בלימודיו בבית- הספר היסודי 'אוהל שלום'. משם המשיך ללימודים תיכוניים בפנימיית 'בית שלמה' ברחובות, במגמת נגרות. עופר אהב ללמוד ולעבוד, ולמרות שהיה נער מופנם רכש בכל מקום חברים, שאהבו אותו, והעריכו את נכונותו לעזור כל אימת שהדבר נדרש. טרם גיוסו לצה"ל עסק עופר בעבודות שונות במטרה לעזור להורים. עופר התגייס לצה"ל באוקטובר 1996, הוצב בחיל-הקשר ומילא תפקידים שונים כנהג בפיקוד הצפון, לשביעות רצונם של הממונים עליו. מפקדו הראשון סיפר שהיה "בחור מקסים, אחראי ובוגר, שמילא את תפקידו בצורה הטובה ביותר." חיילים וחיילות בצוות שבו שירת עופר הכירו אותו כבחור אופטימי וחייכן. הם רחשו כלפיו חיבה, ומספרים על אווירה ידידותית שהשרה על סביבתו. לחבריו הקרובים ביותר גילה את מה שהתרחש עמוק בתוכו ונפתח לפניהם. בני המשפחה מציינים, כי בתקופת השירות הצבאי הורגש כי בגרותו הנפשית מתחזקת. הוא נהנה יותר מהבילוי בקרב בני משפחתו והחברים, ואף נקשר לחברה – סיניה. אהבתו אליה לא ידעה גבולות, הוא אהב אותה במסירות ובכל מאודו, נקשר למשפחתה ובמיוחד לאביה, וכשזה נפטר חש צורך לעזור למשפחה בכל דרך אפשרית. עופר רקם תוכניות לחיים משותפים עם חברתו, והשקיע את כל-כולו באהבתו אליה. אחרי שלוש שנות חברות, נכפתה על השניים פרידה, וסיניה נפרדה מעופר, והשניים קיימו ביניהם קשרי ידידות. עופר התקשה לשאת את האכזבה. הוא היטלטל בין הרצון העז להתגבר על הכאב ולבנות את חייו מחדש לבין תחושה אובדנית שנבעה מהאכזבה והיאוש. בבוקר ו' בטבת תשנ"ט (25.12.1998) שם עופר קץ לחייו והוא בן עשרים-וארבע. הותיר אחריו הורים ותשעה-עשר אחים ואחיות. עופר הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית בבית-העלמין בגדרה. מפקדו, תא"ל גלילי, כתב למשפחה: "עופר הפגין אחריות רבה תוך ביצוע משימותיו, תוך גילוי יוזמה, איכפתיות ומקצועיות, ואהב לעזור ולסייע לסובבים אותו במסירות ובחריצות… נרקמו בינינו יחסי חיבה ורעות והרגשתי שמעבר להיותי מפקדו, הנני גם חברו…"