עקיבא, רוני (דניאל)
בן קרין ומרדכי. נולד ביום ז' בטבת תשכ"ז (20.12.1966) באנגליה. מרבית ימי נעוריו עברו עליו בלונדון, עיר הולדתו, שם למד והתחנך מגיל הגן ועד בית-הספר התיכון. רוני התחנך בילדותו במוסדות דתיים, וזאת על-מנת שילמד מקטנותו על הדת ועל מורשת ישראל. הוריו דאגו לכך, שיקבל מושג על תפילות, חגים ושבתות, למרות שהבית שגדל בו לא היה בית דתי באופן מיוחד. מטעמים אלו הרגיש שייכות לארץ, וחלם על היום שבו יוכל לחיות בה ולשרת בצבא. רוני היה מלא רוח חיים ושמחה וחיוך תמידי נח על שפתותיו. אופיו המיוחד משך אליו חברים רבים וגרם לו להיות תמיד במרכז העניינים. בכל הזדמנות ובכל חופשה ביקש לבקר בישראל. בתחילת אוגוסט 1983 עלה עם משפחתו לארץ. תחילתה של דרך חדשה זו גרמה לו למשבר, הוא חש געגועים לחבריו ולאחר זמן-מה חזר למחוז ילדותו למספר חודשים. זמן קצר לפני מועד גיוסו לצה"ל, חזר לארץ והשתלב בלימודים בבית-הספר מישל"ב, בכיתה של עולים חדשים. תקופת לימודים זו לא קסמה לו והוא ציפה בקוצר-רוח לגיוס. בשלהי אוקטובר 1985 התמלאו ציפיותיו והוא גויס לצה"ל, לחטיבת גבעתי. חרף הקשיים היה לו רצון עז ואמיתי לתרום ככל יכולתו. הוא אהב את השירות והעביר אותו כחוויה. היו לו עקרונות שעליהם לא ויתר, כאהבת הזולת ועזרה לכל מי שנזקק ולא פעם הגן על החלשים שבחבורה. חייל לתפארת היה. ביום י"ב בתמוז תשמ"ח (27.6.1988) נפל רוני בעת מילוי תפקידו. במהלך תרגיל יעד חשוף שנערך בהר בוקר, נפגע בתאונת-אימונים. הוא הובא לקבורה בבית-העלמין הצבאי בחולון. השאיר אחריו הורים, אח ואחות – דיויד ואיוה. אחד מחבריו כתב: "הצער שבלב לא נותן מנוחה, הוא מכאיב וצובט, פשוט קשה, קשה להאמין. אם לחשוב שרק אתמול דיברנו על ארמונות, ובנינו הכול בחול. עדיין המלים עצורות עמוק בפנים והן שואלות: האם כך נפרדים מחברים?"
