עציוני (גלצר), בנימין

בן דויד ואוניה. נולד ביום י"ב בשבט תרפ"ו (27.1.1926) בתל-אביב. למד בבית-הספר היסודי על-שם אחד-העם ובגיל צעיר החל לכתוב דברי-שירה. התבלט גם בציוריו. בהיותו בן עשר הצטרף לתנועת-נוער חלוצית. בסיימו את לימודיו בגמנסיה "שלוה" יצא לדפנה להכשרה יחד עם חבריו-לתנועה. אחרי שנת-הכשרה עסק בהדרכה במסגרת-תנועתו בתל-אביב והשתתף בקביעות בבטאונה "במבחן". קשר את גורלו בקבוצת-הפלמ"ח הראשונה "בית-קשת", שהתנחלה בגליל התחתון בשנת 1944. היה אחד מעובדי-הפלחה במשק ויחד עם זה מנושאי הפעולה התרבותית בו. בעת ובעונה אחת המשיך בכתיבת דברי-שירה ובעזבונו נמצא צרור-שירים. נקרא להשתתף בקורס-סיירים במחתרת באחד המשקים ובהסתיימו חזר למשקו. אך בראשית מלחמת-הקוממיות נתבע להתגייס לפעולות שונות באזור. היה מראשוני חטיבת "גולני" וגדוד "ברק", השתתף בהרבה פעולות וקרבות בעמק-הירדן, בגליל התחתון ובאזור רפיח. נתמנה קצין-מודיעין בגדודו ולאחר-מכן בחטיבתו. נפצע פעמיים – בשעת הפצצה אוירית של מחנה צבאי ואף בחזית-רפיח. עם חתימת הסכם שביתת-הנשק הוטל עליו, מטעם חטיבת "גולני", כינוס החומר הקשור עם פעולות-החטיבה והוא שליקט וערך את החומר כולו; ספר זה, "אילן ושלח", הופיע ימים מועטים לפני נפלו. בשנת 1951 נשא אשה ועבד בחקלאות בקיבוץ מעיין-ברוך, אך כפעם בפעם טיפל בענייני-הבטחון במקום. נפל בקרב על-יד קיבוץ דן בנר החמישי של חנוכה תשי"ב (28.12.1951) והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בבית-קשת. במעיין-ברוך ניטעה חורשה על-שמו על-ידי הקיבוץ.