ענתבי, קרן
בת נירה וירון, נולדה ביום ב' בחשוון תשל"ט (2.11.1978) בחיפה. אחות צעירה לשירי ועדי. קרן גדלה והתחנכה בקרית ביאליק. את לימודיה החלה בבית- הספר היסודי 'הבונים', המשיכה בחטיבת-הביניים 'דפנה' ובשנת 1996 סיימה בהצלחה מרובה את לימודיה בבית-הספר התיכון 'אורט ביאליק', בהתמקדה בלימודי סוציולוגיה, כלכלה וערבית. כבר מגיל צעיר עסקה קרן בהדרכת ילדים בקייטנות, ובהיותה בת 15 אף סיימה קורס מדריכי של"ח צעירים, וליוותה תלמידים בטיולים השנתיים. החיוך התמידי שעל פניה, צחוקה המתגלגל ומרץ הנעורים ששפע ממנה, הדביק את הסובבים אותה באהבה ובחיבה. את חיותה התוססת ניתבה קרן גם לאפיקים ספורטיביים כריצה למרחקים ארוכים, צעידה ופיתוח הכושר הגופני. בהיותה בת 15 צנחה קרן לראשונה צניחה חופשית בליווי מדריך בחוף הבונים. פעילות נועזת זו שבתה את לבה ובגיל 16 כבר סיימה בהצלחה קורס צניחה חופשית ואף צברה 40 צניחות, אשר את האחרונה בהן ביצעה שבוע לפני מותה. באותה תקופה עברה קרן קורס עזרה ראשונה, והתנדבה באופן קבוע לפעילות במסגרת מגן דוד אדום בקריות. בהיותה בת 17 סיימה קורס להפעלת תחנה לעזרה ראשונה ניידת בשיתוף עם הגדנ"ע, חיל-הרפואה ומגן דוד אדום. בקורס זה רכשה ידע רב בנושאי החייאה ועזרה ראשונה, אותו יישמה בהצלחה רבה בתורנויות מד"א. ביוני 1996, לקראת גיוסה לצה"ל, הוענקה לה תעודת הוקרה על התנדבותה הרבה במד"א, שנכתב בה: "עם גיוסך לצה"ל תודתנו נתונה לך על גילוי מסירות ורוח התנדבות בעת פעולתך במסגרתנו". מלים אלו היטיבו לבטא את אופייה של קרן, אשר כל מעשיה נבעו מעומק לבה. בקלילות ורצינות, בקשיחות אך בשובבות וחן, במסירות והתמדה, מוקפת בחברות אשר העריכו והעריצו אותה, ונהנו לשהות במחיצתה בכל עת. בחודש פברואר 1996 התגייסה קרן לצה"ל. לאחר הטירונות עברה קורס מדריכות להתגוננות בפני נשק אטומי, ביולוגי וכימי, אשר אף אותו סיימה בהצלחה. במהלך קורס זה הפגינה קרן את תכונותיה הייחודיות: מנהיגות, חברות וידע מעמיק. עם סיום הקורס הוצבה בבסיס הדרכה כמדריכת אב"כ. מפקדיה ראו בה חיילת אחראית, ששאפה למצוינות בכל מעשיה וביצעה את תפקידה במיומנות ובחריצות, תוך גילוי מסירות ויכולת אישית גבוהה. גם בעת שירותה הצבאי המשיכה קרן לטפח את תחומי אהבתה השונים, הצניחה החופשית, ההתנדבות במד"א בזמנה הפנוי, וכמובן קשריה עם חבריה הרבים ומשפחתה, עימה היה לה קשר חם ומיוחד. ביום ט"ז בתמוז תשנ"ז (21.7.1997), עת התכוננה להדריך חיילים בדרכם ללבנון, נפלה קרן בעת מילוי תפקידה. היא הובאה למנוחות בחלקה הצבאית בבית-העלמין בצור שלום. מפקד היחידה ספד לה: "…בתקופת שירותה ביחידה בתפקיד מדריכת אב"כ בלטה קרן ברמתה האישית הגבוהה, בשאיפתה לשלמות הביצוע בכל מעשיה, ברצינותה ובאופייה הנוח אשר שבו את ליבנו. תכונות אלו היוו המשך ישיר למעשיה ופועלה של קרן כמתנדבת וכדמות אשר הדאגה לזולת היתה חלק בלתי נפרד מאישיותה. חיוכה של קרן, אותו חיוך שופע אופטימיות ושמחת חיים, היה חיוך אשר ביטא את טוב ליבה ואישיותה אשר כה יחסרו לנו…" בת דודתה נעה כתבה לזיכרה את השיר "המלאך שלי":"על ענן לבן בשמים/ יושבת מלאכית לבנה עם כנפיים/ מלאכית יפה עם חיוך ממיס על השפתיים./ היא שולחת אלינו כוכבים/ שעלינו ישמרו ביחד איתה ועם אלוהים./ המלאכית היפה תמיד זוהרת ופורחת,/ כמו קרן שמש שמבעד לעב אפור זורחת./ המלאכית שלנו עד לא מזמן היתה איתנו/ והביאה אושר ושמחה לחיי כולנו./ אך יום אחד נותרנו בלעדיה,/ כאן למטה, מבקשים לראות את פניה./ אל השמים אנו שולחים מבטים/ בציפייה ותקווה מתמדת/ אולי נוכל לראותה נוגעת בכוכבים./ נשארנו כאן עם געגועים, זיכרונות רבים/ ואמונה גדולה שטוב לה עם שאר המלאכים". מדברי הדוד מאיר: "בספר התנ"ך מוזכר השם קרן 19 פעמים/ כמניין תשע עשרה שנות חייך היפים/ אולי סמלי הוא הדבר או אולי מכוון משמים/ אך בתקופה זו מיצית את המיטב שבחיים/ עשית את כל מה שחשבת ורצית לעשות/ צניחות חופשיות ופעולות התנדבותיות שונות/ אני בטוח שאותך אוהבים במרומים/ כפי שאהבנו אותך כאן משפחתך, ידידים וחברים./ תהי נפשך צרורה בצרור החיים".
