ענו, זאב

בן הנרייטה ומרדכי. נולד בל' בניסן תרע"ה (14.4.1915) בדיסבורג שבגרמניה. בילדותו למד ב"חדר" ושם ספג את רוח היהדות ומנהגי ישראל ולמד את השפה העברית. בגיל 11 נכנס לבית-ספר יסודי שבו למד שלוש שנים, ואחר-כך סידרוהו הוריו בעבודה כעוזר בחנות, אבל כחבר פעיל ב"ברית העולים" יצא להכשרה במגמה לעלות לארץ-ישראל. באביב 1933 עלה ארצה, והצטרף אל חבורת הפועלים "בתלם" שנוסדה אז בראשון-לציון ושם התחילה השתרשותו המהירה בחיי העבודה וההגשמה. כחבר בקבוצה עבד תחילה בנחלת יהודה שליד ראשון-לציון, אחר-כך עבר עם חבריו לביתניה שבעמק הירדן והיה שם מראשוני הפלוגה שהתעתדה לעלות על אדמת עין גב. יום העליה לנקודה החדשה שממזרח לכנרת היה היום המאושר בחייו. זאב יצא לעבוד בקבוצת הזיפזיף, המפעל החלוצי הראשון בעין-גב, אבל נמנע ממנו להמשיך בה זמן רב מפאת מחלת האישיאס שפקדה אותו. הוא מילא זמנית תפקידים במינהל ובהדרכה והיה חוזר לעבודה פיסית כל אימת שמצב בריאותו הניח לו לעשות זאת. עם זאת היה פעיל במשימות ה"הגנה". בזמן העלייה לחניתה (21.3.1938) היה בין המתגייסים ללוות את המודדים בהרים. זמן מה שימש כמפקד משוריין ואחר הצטרף אל צוות הטנדר ששימש חוליית-הגנה ניידת. בט"ו בניסן תרצ"ח (16.4.1938) ימים מספר לפני מועד חזרתו לעין-גב, הותקפה הנקודה החדשה וזאב וחבריו יצאו בטנדר להגנת המותקפים. בדרכם נתקלו במארב וזאב נפצע פצעי מוות. הוא הובא למנוחות בבית העלמין של קיבוצו וכך היה ראשון שנקבר בבית-עלמין זה. חבריו לקיבוץ הוציאו לאור חוברת לזכרו; שמו הונצח גם בספרים "חניתה – עליה התגוננות האחזות", ו"בדרך לצה"ל".