ענדא, אברהם-אריה

בן אסתר ואליעזר, נולד ביום ב' באב תרפ"ד (2.8.1924) בירושלים למשפחה ירושלמית שומרת-מסורת. בגיל רך החל ללמוד ב"תלמוד-תורה" ועזבו מתוך שאיפה להשכלה כללית. הוא סיים את בית-הספר היסודי "תחכמוני" ושתי כיתות של בית-ספר תיכון. אחר-כך עבד כנהג ועזר לאביו במאפייה שלו. לקריאת המוסדות התגייס לצבא הבריטי ושירת בנאפ"י (השקם הבריטי). כששוחרר מן הצבא חזר לעבוד עם אביו. עם החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ, נטש את עבודתו והתנדב לפעולות. אימן אזרחים משכונות-הספר בירושלים בנשק, והתנדב לשמירה על צפון העיר. אברהם-אריה הצטיין באימונים ובעיקר בקליעה ובהטלת רימוני-יד. עוד בהיותו טירון הוכיח את יכולתו בביצוע פעולות נועזות. היה ער ועליז, רחב-כתפים, והשפיע ביטחון על סביבותיו. הוא נשלח לעמדה קיצונית בשכונת מוצררה, לפני שהבריטים עמדו לנטוש את עמדותיהם בשכונה, והיה הכרח לכבוש עמדות-מפתח. הוטל עליו להעביר ציוד לעמדה מרוחקת והוא נבחר לכך בגלל זריזותו. בדלגו לרוחב הכביש הרגישו בו הזקיפים הבריטיים וירו בו מעמדתם בשייח'-ג'ראח, ביום י"ט באדר א' תש"ח (29.2.1948). נקבר בסנהדריה בירושלים. הניח אחריו אישה ובן. ביום י"ב באלול תשי"א (13.9.1951) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.