ענבר (ברקוביץ), מיכאל

מיכאל, בן צ'רנה ושמואל, נולד ביום ח' באלול תשי"י (21.8.1950) ברומניה. הוא סיים שש שנות לימוד בבית-הספר ברומניה ובשנת 1963, לאחר שעלה ארצה עם משפחתו, המשיך וסיים את לימודיו היסודיים בבית-הספר בנס-ציונה, מקום מגוריו. אחרי-כן ביקש ללמוד מקצוע ועבר לבית-הספר "עמל", שם למד, מלבד מקצועות רגילים, את מקצוע החשמל. לאחר שסיים את לימודיו התיכוניים ונותר לו זמן עד למועד גיוסו לצה"ל, החל לעבוד כחשמלאי בחנות חשמל בנס-ציונה. מיכאל גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1968 והוצב לחיל הצנחנים. לאחר סיום הטירונות השלים קורס-צניחה, קורס מ"כים חרמ"ש ולבסוף הוסמך כמש"ק חרמ"ש. במסגרת שירותו השלים גם קורס נהגות ברכב כבד. הוא היה חייל למופת, מסור ונאמן. כל תפקיד שהוטל עליו ביצע בדייקנות ללא דופי. מפקדיו אהבוהו וכבדוהו, ביודעם שאפשר לסמוך עליו ללא היסוס. חבריו לשירות ביקשו תמיד את קרבתו בזכות היותו אדם נעים סבר והליכות וחבר נאמן, המוכן תמיד לעזור בעצה ובמעשה. כשהגיע מועד שחרורו מהשירות הסדיר, ביקש להתנדב לשירות קבע. מפקדים וקצינים שהכירוהו מתקופת שירות החובה שלו, המליצו עליו והעידו כי הוא "בעל אופי נוח לבריות ומוכן לכל עבודה. התנהגותו כלפי הזולת היא ללא דופי והוא מבצע את תפקידו בצורה יעילה ואחראית". ואמנם הוא נתקבל ושירת בצבא הקבע עד תחילת שנת 1972. לאחר ששוחרר סופית הוצב לשירות מילואים. הוא נשא אישה, התיישב בקיבוץ ניצנים וביקש להקים משפחה. בשלהי שנת 1973 שוב התנדב לשירות בצבא הקבע, בדרגת סמל-ראשון, ובמסגרת שירות זה עבר את כל מוראות מלחמת יום-הכיפורים. ביום כ"ב באייר תשל"ד (16.3.1974) נפטר סמל-ראשון מיכאל בעת שירותו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בנס-ציונה. השאיר אחריו אישה, הורים, אח ואחות.