ענבר, בני (בדרי)

בן יחזקאל ומרים. נולד ביום כ"ו בכסלו תש"ה (12.12.1944) בבגדד, בירת-עירק. בשנת 1953 עלתה המשפחה לארץ. את לימודיו היסודיים סיים בבית-הספר הצרפתי "אליאנס" שביפו. לאחר-מכן למד שנתיים בבית-ספר תיכון ובשנתיים הבאות למד בבית-ספר אמריקאי בטהרן שבפרס ושם סיים את לימודיו בהצטיינות כשתעודת-הבגרות בידו. לאחר-כמן חזר לארץ. בני אהב פיסיקה, מתימטיקה וכימיה ובמקצועות אלה הצטיין וציוניו היו גבוהים. גם במקצועות ההומניים עשה חיל אך הוא אהב יותר לעסוק בריאליים. הוא הצליח בכל והתמצא בכל השטחים. חוש-ההומור שלו היה עשיר ומבדר ביותר ובכל חברה היה הוא המוקד. לצה"ל גויס בפברואר 1964 ושירת בחיל-השריון. לאחר ששוחרר מצה"ל היה יוצא מדי פעם לשירות-מילואים ובפרוץ מלחמת ששת הימים נקרא שוב לדגל. ביום השני לקרבותיה, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), נערך קרב באל גוז' שבמבואות אל-עריש – ובו נפל. הובא לקבורה בבית- הקברות הצבאי לשעת-חירום בבארי ולאחר זמן הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. לאחר נפלו צוין לשבח על-ידי הרמטכ"ל על גילוי אומץ-לב ודביקות במטרה. וזה תאור המאורע: ב5- ביוני, בקרב שנערך על מוצבי רפיח, תפס בני עמדה עם טנק מתוך כוונה למשוך את אש-האויב ועל-ידי כך לאפשר לפלוגתו לאגוף את האויב. תוך כדי פעולתו זו השמיד חמישה טנקים ואז נפצע בערפו. למרות היפצעו לא עזב את תפקידווהמשיך ללחום. בקרב במבואות אל-עריש, לאחר שפגע בשלושה טנקים ומספר תותחי נ"ט, נפגע הטנק שלו. הוא וצוותו קפצו מהטנק ואשו של האויב, שהיה מחופר בצדי הכביש, פגעה בו אותה שעה. ב"ספר הגבורה", שהוציאו אגודת העיתונאים בתל-אביב וניצולי ברגן-בלזן, הוקדש עמוד לתיאור פעולת-גבורתו האחרונה. מוזכר בספר "חשופים בצריח" לש' טבת.