עמר, עמרם

עמרם, בן מרים ושלמה ז"ל, נולד ביום י"ד בטבת תשט"ו (8.1.1955) במרוקו. בן חמש היה כאשר עלתה משפחתו ארצה והתיישבה בדימונה. הוא למד במרכז הנוער בדימונה ואחרי שסיים את חוק לימודיו בבית הספר העממי המשיך ללמוד במוסד החינוכי במעוז חיים. עמרם, הצעיר בין אחיו ואחיותיו, היה חביב על כולם, מלא חיים ובעל לב רחב. תמיד מוכן היה להושיט יד עוזרת לכל אדם. מעולם לא סירב לאיש וכל בקשה או פנייה מצד אחיו נענתה בחיוך ובסבר פנים יפות. את הוריו העריץ עמרם בכל לבו. הוא אהב לקרוא והעריץ את המשורר ח"נ ביאליק. יחד עם זאת הצטיין בכל מקצועות הספורט. תקופה מסוימת לפני גיוסו לצה"ל עסק בעבודות שונות ובין היתר התמחה אצל אופטיקאי בתל-אביב. כתב עליו חברו: …"ראיתי בו אדם שכל צעד היה מחושב אצלו כך שלא יפגע באחרים… החיוך והברק בעיניים לא יישכח לעולם". הוא ניחן באבירות טבעית ומעודנת כלפי נערות ורחש ידידות עמוקה וכנה לחבריו. עמרם גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1973 ואחרי שעבר את האימון הבסיסי נשלח ללמוד נהגות. הוא עבר קורסי נהיגה שונים והוצב כנהג רכב כבד בבסיס בדרום. בתחילת תקופת שירותו נפטר אביו, שעמרם העריצו בכל לבו. הוא התגבר על צערו ומילא את תפקידו ללא דופי, כפי שאמר עליו מפקדו: "שימש דוגמא בכל הקשור למשמעת מופתית, התנהגות ורצון עז לעשייה". כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים שירת עמרם עם יחידתו באזור קנטרה, ממזרח לתעלת סואץ. בהפגזה קשה שהונחתה על כוחותינו ביום י' בתשרי תשל"ד (6.10.1973) נפגע ונהרג. בתחילה הוכרז כנעדר אך לאחר מכן הוברר בוודאות שנהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית של בית-העלמין בדימונה. השאיר אחריו אם, חמש אחיות ושני אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתבו אל המשפחה האבלה כתב עליו מפקדו: "קבלו נא את השתתפותי הכנה בצערכם על נפילת יקירכם עמרם ז"ל. רב"ט עמרם נפל בשעת מילוי תפקידו באזור קנטרה, מזרחית לתעלת סואץ… אנו מפקדי היחידה וחייליה בה לחם ונפל עמרם נושאים בדומייה ובחרדת קודש את זכר יקירכם. רב"ט עמרם שימש לנו תמיד דוגמא בכל הקשור למשמעת מופתית, התנהגות ורצון עז לעשייה. משפחה יקרה, אם כי אנו במצב של הפסקת אש, המערכה טרם תמה, משימות רבות הוטלו על היחידה ומפקדיה… אתכם אנו באבלכם". המשפחה תרמה ספר תורה להנצחת זכרו.