עמר, ישראל

בן זוהרה ואברהם. ישראל נולד בט' בתמוז תרפ"ה (1.7.1925) במרוקו. בילדותו במרוקו למד בתלמוד תורה ("חדר"), ועיקר השכלתו הייתה בתחום הרוחני. ב-1956 עלה ישראל ארצה עם משפחתו, התיישב במושב מחסיה ועבד בעבודות חקלאות ומשק. ב-1957 החל את שירותו כשמ"ז (שוטר מוסף זמני) ביישוב, ואת עבודתו עשה בחרדת קודש. ישראל שימש כשליח ציבור בבית הכנסת במושב, ואהב מאוד לעשות שמח תוך ריקוד ושירת ניגונים. הוא היה ידוע כעוזר לנזקקים, ולא פעם מילא את כל מחסורם. ביום 28.10.1968 נפצע ישראל קשה בתאונת דרכים בין הג'יפ שבו נסע למשאית אזרחית בצומת בית שמש. חרף פציעתו הקשה הוא ניסה לעזור ולחלץ פצועים נוספים מהתאונה, ורק אחר כך פונה. שמ"ז ישראל נפטר מפצעיו אחרי שבועיים, ביום כ"ב בחשוון תשכ"ט (13.11.1968). בן ארבעים ושלוש בנפלו. הוא נטמן בבית העלמין במחסיה. הניח אחריו אישה ושבעה ילדים.