עמר, ישראל

בן לוי ולאה. נולד בשנת תרצ"ד (1934) בסלוניקי אשר ביוון. בזמן מלחמת-העולם השנייה נמצא בין הפרטיזנים אך לאחר-מכן עלה לארץ בשנת 1947 והתחיל את לימודיו. בבית-ספר בבן-שמן החל ללמוד ואחרי שסיים את הלימודים בו עבד בכל מיני משרדים עד שגויס לצה"ל בשנת 1952. אדם טוב היה, נוח לבריות ובעל תושייה. אמו אמנם היתה בחיים אך ישראל גר בבית-אחיו, שהיה כאב לו. כאשר פרצה מערכת-סיני השתתף בה. לאחר שחרור מן הצבא נשא אשה אבל לאחר ארבע שנים נאלץ הזוג להיפרד וככל היותו מקובל בחברה קודם-לכן נשתקע בדכאון וביאוש לאחר- מכן. אחרי שנפרד מאשתו נשא אשה שניה אך לפני שאשתו ילדה מתה עליו אמו, ואחרי הגירושין בפעם השנייה מסר את התינוקת, שאהב מאד, למוסד. הוא היה נקרא למילואים ובמסגרת זו היה לפני מלחמת ששת הימים, עד שביום השלישי לקרבותיה, הוא כ"ח באייר תשכ"ז (7.6.1967), נפל בקרב שנערך בתל-דן מפגיעה ישירה של הסורים. הניח ילדה קטנה. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנהריה ולאחר זמן הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה.