fbpx
עמר, יוסף (‘יוסי’)

עמר, יוסף (‘יוסי’)


בן שלום ונעמי. נולד ביום ט' באייר תש"ט (8.5.1949) בעיר רג'וזה שבתימן. בשנת תש"י (1950) עלה ארצה עם משפחתו. המשפחה טולטלה ממקום למקום ועברה חבלי-קליטה קשים, עד שהשתקעה במושב ינון בשנת 1952. יוסי למד בבית-הספר הממלכתי-דתי שבמושב והמשיך בבית-הספר האזורי שבשפיר. הוא היה ילד רגיש וכאשר הוריו התגרשו סבל קשה. עם-זאת, היה תלמיד מעולה, אהוב ונערץ על בני-משפחתו וחבריו. מוריו עמדו על כישרונותיו והמליצו שימשיך בלימודיו העיוניים, והוא אמנם נתקבל לישיבת 'מירון' ואחר-כך המשיך בישיבת 'נוה הרצוג'. הוא עשה חיל בלימודיו, אולם החליט כי עליו ללמוד מקצוע – כדי לעזור למשפחתו ולפרנס את עצמו בבוא-היום. הוא נתקבל לבית-הספר הטכני של חיל-האויר והוסמך כמכונאי-מטוסים. יוסי אהב מאוד את הים ואת גליו. הוא הרבה לשחות, ואת זמנו הפנוי בילה בים או בבריכה. כן נהג לשוטט בחיק-הטבע וליהנות מנופים מסעירים. יוסי גויס לצה"ל ביום 20.5.1968 והוצב לחיל-האויר. הוא עשה חיל בעבודתו כמכונאי- מטוסים, וכאשר הגיעה שעתו להשתחרר המליצו עליו מפקדיו שימשיך בשירות קבע. יוסי נעתר לבקשתם וחתם לשירות-קבע. הוא נשא לו אישה, ובמרוצת השנים נולדו לזוג המאושר בת – נטע, ובן – ניר. יוסי היה בעל ואב למופת וחילק את זמנו בין משפחתו לבין חובותיו לצה"ל שמילא במסירות ובשלמות. עם כל-זאת, הקדיש להוריו הרבה מזמנו. מכריו הרבים ציינו אותו כאדם ישר ובעל לב חם, והרימו על נס את יחסו החם והלבבי לכל אדם. יוסי התקדם בצה"ל במקצועו ובדירוגו. במלחמת יום-הכיפורים שירת כמכונאי- מוטס, בזירות סיני וסוריה, ובתום המלחמה הוענק לו אות-המערכה. הוא התבלט ביכולתו המקצועית הגבוהה, ביחסו החם לאנשי יחידתו ובדיבורו הצנוע. ביום כ"ט באייר תשל"ז (17.5.1977) נפל יוסף בעת מילוי תפקידו -כאשר יצא לתרגול תדלוק באוויר התרסק המסוק בו היה. בן 28 בנפלו. יחד עימו נהרגו הטייסים רב סרן יערי תמיר וסרן כהן ישראל ("שרוליק"). יוסף הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. השאיר אחריו אישה-רחלי (בת 27), בת ובן, הורים, אח ואחות. במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "מהיכרותי עם יוסף ובעיקר מעדות מפקדיו וחבריו לעבודה נתגלה יוסף כאדם צנוע ומסור למשפחתו, לחבריו ולמטרה שלשמה שירת בצה"ל. מעל לכול בלט יוסי בתכונותיו האנושיות כאדם, ועל-כך היו גאים." ליום השנה לנופלו כתב עליו מפקדו: "דמותו הצנועה והשקטה מוזכרת כסמל בכל פגישה ואירוע משותף. תכונותיו האישיות הנעלות – יושר, מהימנות ונאמנות למשפחתו ולחבריו – משמשות וישמשו דוגמה וסמל לכל המצווים להמשיך בדרכו." אשתו תרמה ספרים לספרייה הציבורית שבקרית-עקרון, להנצחת זכרו. הוריו הכניסו ספר-תורה על-שמו ולזכרו לבית-כנסת שבמקום-מגוריו בקרית-עקרון.  

דילוג לתוכן