עמר, ג’ילברט
ג'ילברט, בן רחמה ומשה ז"ל, נולד ביום א' באלול תש"ב (14.8.1942), בקולומב-בשאר באלג'יר. הוא סיים שם את שש שנות לימודיו היסודיים והמשיך בלימודים תיכוניים, עד שנפטר אביו. כתלמיד, היה ג'ילברט מלא סקרנות ועניין בעולמות החדשים שנפתחו לפניו, והיה מקדיש את רוב זמנו הפנוי לקריאת ספרי הרפתקאות. שעות רבות היה יושב עם ספריו, ולעתים נהג לשתף גם את אמו ואת אחיו רוג'ה בחוויותיו. הוא היה גם חובב ספורט ועסק בהתאבקות. כשמת אביו חדל ג'ילברט ללמוד ויצא לעבודה, כדי לעזור לאמו לשאת במעמסה של פרנסת המשפחה. אביו הותיר אחריו חנות-שטיחים, וכשלוש שנים עבד ג'ילברט במקום אביו בחנות, ונשא על שכמו את האחריות הכרוכה בתפקידו החדש – והוא אז צעיר כבן שבע-עשרה בלבד. כשהגיע לגיל עשרים החליט ועלה ארצה עם משפחתו, ומאחר שלא למד מקצוע מעודו – עבד לפרנסתו בעבודות מעבודות שונות: זמן-מה עבד ב"יובל-גד", אחרי-כן עבד ב"תנובה" ובכפר הנופש הצרפתי ואף כמלצר עבד. כשהשתפר מצבו הכספי ויכול היה להשקיע במשהו בטוח ומבוסס, קנה חנות לדברי חשמל בשותפות עם אמו, בעיר מגוריהם – אשקלון. גם כאן נשא את רוב האחריות על כתפיו. במשך הזמן גדלה משפחתו, לאחר שנשא לאישה את חברתו פלורה. ג'ילברט גויס לצה"ל במחצית אפריל 1964 ולאחר הטירונות הוצב כרובאי חרמ"ש ביחידת שריון. כחייל היה ג'ילברט אהוד מאוד על חבריו ליחידה, גם משום ששיתף עצמו בחיי חבריו, שמח בשמחתם והשתתף בדאגותיהם וגם משום שמוכן היה לעזור לכל חבר כמיטב יכולתו .עזרתו הייתה טבעית וכאילו מובנת מאליה. הוא עזר בעצה ובמעשה, בלי משוא פנים ובלי לעורר הרגשה שחייבים לו דבר תמורת זאת. ג'ילברט עשה את המוטל עליו בלי להתאונן, וגם הספיק לעשות את מלאכתם של חבריו, כשהיה צורך בכך. בתקופת שירותו בצבא נולדו שניים מילדיו: בתו חנה נולדה בשנת 1965, ובנו פטריק – בשנת 1967. במלחמת ששת הימים נלחם ג'ילברט בחזית הדרום, והוענק לו "אות מלחמת ששת הימים" על השתתפותו בקרבות. לאחר ששוחרר משירותו הסדיר היה נקרא לתקופות של שירות מילואים פעיל. בשנת 1971 נולדה בתו הצעירה יעל (רמה). ג'ילברט אהב את ילדיו אהבת נפש. הוא בילה בחיק משפחתו הרבה שעות, ולאחר שמכר את החנות והחליפה בקיוסק על שפת הים, היו כל בני המשפחה באים לבקר אצלו ולבלות בקרבתו. גדולה הייתה אהבתו אל הים והוא ניסה להקנות מאהבה זו לילדיו באמצעות טיולים רבים באזור החוף. לא הייתה כמעט שבת אחת שלא הוקדשה לים, והמשפחה בלתה על החוף מן הבוקר עד רדת השמש. אהבה אחרת, שניסה להקנות לילדים, הייתה אהבתו לבעלי-חיים. הוא השתדל לחבב בעלי חיים על ילדיו, ללמדם להכירם ולא לפחוד מהם. כשנחה עליו הרוח היה גם מנגן לפני ילדיו במפוחית הפה שלו. תמיד הקדיש תשומת לב רבה לכל אחד ואחד מהם. הקיוסק התפתח והחל מכניס רווחים נאים, ולימים יכול היה ג'ילברט להתחיל לבנות בית דו-קומתי למשפחתו ולאמו באפרידר. במלחמת יום הכיפורים השתתף ג'ילברט בקרבות נגד המצרים בחזית סיני. ביום כ"ג בתשרי תשל"ד (19.10.1973) נפגע ונהרג בהתקפת מטוסי האויב על שדה התעופה דוור-סוואר. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בהר-הרצל. השאיר אחריו אישה, שתי בנות ובן ואם. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "ג'ילברט שירת ביחידתי וגילה אומץ לב והקרבה בעת הקרבות". במכתב תנחומים ששלח למשפחה שר הבטחון משה דיין נאמר: "הוא היה חייל מצוין וחבר נאמן… אהוב על כל מי שהכירו".
