עמרם, אליהו

אליהו, בן סוזן ואברהם, נולד ביום י"ז בניסן תש"י (5.4.1950) בצפת. הוא החל את חוק לימודיו בבית-הספר היסודי "צפת" ולמד שנה אחת בבית-הספר היסודי "בארי" בנתניה. אליהו היה ילד עירני ושמח בחלקו. בעיר הולדתו, צפת, התוודע אל סודות הטבע ואל אוויר הרים צח. שעות ארוכות טייל לבדו ועם רעיו בשבילי היערות ובסמטאותיה של העיר העתיקה. שש שנים למד בבית-הספר היסודי בצפת, ואם כי לא הצטיין במקצוע מסוים, היה תלמיד חרוץ ואהוב על מורים ועל חברים. "מסירות ואהבת הזולת היו תכונות יסוד באופיו של אליהו", סיפר אחד מחבריו. "ידענו שעל אליהו אפשר לסמוך. ידענו, שאם נבקש ממנו דבר-מה, ואפילו הוא דורש הקרבה-עצמית, לא ישיב אליהו את פנינו ריקם". הוא היה חבר בתנועת נוער ועסק בפעולות חברתיות שונות ב"בית גדעון". בשנת 1960 החליטו הוריו להעתיק את מגוריהם לנתניה, ובעיר זו התוודע אליהו אל מסתרי הים. הוא למד לשחות ואהב מאוד את כל הכרוך בשחייה. שעות ארוכות בילה על חוף הים, שיחק עם ידידיו וצפה אל מרחבי הים. כעבור שנתיים היגרה משפחת עמרם לצרפת והשתקעה בפריס. הוריו של אליהו, יוצאי אלז'יר, התערו בחברה הצרפתית, אך הוא לא התאקלם בנקל בחברת הנוער. הוא סיים את לימודיו היסודיים, למד מסגרות בבית-ספר מקצועי, נאבק בשפה הצרפתית והתגעגע ארצה. כתום שלוש שנות לימודים על-תיכוניים בבית-הספר "אורט", גמר בדעתו לעלות ארצה ולמלא את חובתו הצבאית. עוד בתקופת מגוריו בארץ היה פעיל בתנועת נוער ובמסגרת הגדנ"ע, וקיווה תמיד לתרום את חלקו לצה"ל. כשנודע להוריו שבנם גמר בדעתו לעלות ארצה אפילו בגפו – החליטו לשמור על אחדות המשפחה ולשוב כולם אתו. הוא היה בן מסור להוריו, דאג וסייע להם בעבודות הבית השונות וכל אשר עשה למענם – עשה מתוך רצון טוב. אחיו, אילן, ואחיותיו, מדי, שושנה וחנה ציינו את טוב-לבו שלא היה לו גבול. "חמישה היינו", סיפרו, "ככף יד שלמה. ועתה נגדעה אצבע אחת, העיקרית". ערב גיוסו לצה"ל היה אליהו נער בוגר ורציני. הוא עסק בספורט והשקיע זמן ומרץ בעבודות אמנות שונות, לרבות פיסול בגבס ובמתכת. "ביצירות אלה, שנעשו בבגרותו, ניתן להבחין בשלמות שציינה את אופיו של אליהו. שלמות ודיוק שחברו יחדיו", אמר האח, אילן. אליהו גויס לצה"ל במחצית מאי 1969 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס למקצועות הטנק והוצב כתותחן-טנק ברמת-הגולן. ביחידתו נודע כחייל מסור ויעיל, וזכה לשבחי מפקדים על הישגיו בקליעה למטרה. על חלקו בפעילות מבצעית הוענק לו "אות השירות המבצעי". הוא היה מרבה לבוא לבית הוריו, עזר להם להתערות מחדש בחיי הארץ וסייע לבני המשפחה בעצה טובה ובמעשה. במאי 1972, לאחר שהשתחרר מהשירות הסדיר, שב לגור בבית הוריו באשדוד ועבד כמסגר בחברת החשמל המקומית. עד מהרה התחבב על צוות העובדים ועל רבים מצעירי אשדוד בזכות חברותו הטובה ובזכות פעילותו הספורטיבית על חוף הים. כשבועיים לפני שפרצה מלחמת יום-הכיפורים, נקרא אליהו לתקופה של שירות מילואים. במלחמה השתתף בקרבות הבלימה שנערכו בחזית הדרום, ונמנה עם הכוחות שחצו את תעלת סואץ לגדתה המערבית. ידידיו ליחידה מספרים על אומץ לבו ועל דבקותו במשימה. הוא לחם כתותחן בטנק וביצע כל משימה שהוטלה עליו בלא דופי. ביום כ"ג בתשרי תשל"ד (19.10.1973) נפגע אליהו ונהרג בהפגזה ארטילרית כבדה של המצרים בדוור-סואר. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין האזרחי באשדוד. השאיר אחריו הורים, אח ושלוש אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב שר הביטחון דאז, רב-אלוף משה דיין: "אליהו ז"ל שירת בחיל השריון. הוא היה חייל מסור וחבר נאמן. אליהו היה אהוד על מפקדיו ועל חבריו לנשק". משפחת עמרם תרמה ספר תורה על שם אליהו ז"ל, לבית-הכנסת "בית אל" באשדוד.