עמנואל, יחיאל-מיכאל

בן מינה ויעקב, נולד ביום ט"ו בכסלו תרפ"ד (23.11.1923) בעיר פרנקפורט שע"נ מיין, גרמניה. את חינוכו הראשון קיבל בבית- ההורים שהיה מושרש בתורה ובמסורת והיה אחד התלמידים הטובים בבית-הספר המקומי על שם ר' שמעון רפאל הירש. בסוף שנת 1935 עלה ארצה עם הוריו, שהשתקעו בחיפה. כאן המשיך את לימודיו בבית-הספר הריאלי "יבנה" ועבר אחר-כך לישיבת "תפארת ישראל". באותו זמן הצטרף לשורות ארגון-הנוער החרדי "עזרא". היה ממייסדי הסניף החיפני של הארגון ואחד ממדריכיו המרכזיים עד יומו האחרון. אחרי עוזבו את ה"ישיבה" עבד כפקיד בבית-מסחר עד שנקרא לשירות עם פרוץ המהומות, לאחר שהיה כבר חבר ה"הגנה" למעלה מארבע שנים, במסגרת המחלקה הדתית. בין החודשים דצמבר 1947 ומרס 1948 היה מיכאל בין מגיני חיפה הנאמנים. לאחר שחרור חיפה התגייס לחטיבת "אלכסנדרוני" כדי שיוכל לשרת ביחידה דתית ופעל רבות למען הרמת קרן הדתיות ביחידתו ושימש בה כסמל תרבות. הוא השתתף בקרבות על יהודיה וטנטורה. קרב זה השפיע עליו ביותר הואיל ואיבד בו אחד מחבריו הקרובים, ואחריו השאיר צוואה, בה ביקש להיקבר בחיפה אם יפול בקרב. לאחר שסיים בהצלחה קורס מ"כים, חזר ליחידתו כמפקד ושמר על נאמנותו לחבריו. בעת מבצע "חורב", נערך מבצע "חיסול" נגד "כיס פלוג'ה", שבו היתה נצורה חטיבה מצרית. ההתקפה נערכה על אגפו המזרחי של ה"כיס", באזור עיראק אל-מנשיה. כוחות "אלכסנדרוני" פרצו לכפר מדרום והשתלטו על חלקו, אך הסתערותם על התל שמצפון לכפר נהדפה. בינתיים התאוששו המצרים ותקפו נגד ואילצו את כוחותינו לסגת. חלק מהכוח נלכד בתוך הכפר. בקרב זה נפל, ביום כ"ו בכסלו תש"ט (28.12.1948) ונקבר על-ידי האויב. לאחר שגופתו זוהתה, הועבר ביום י"ג בכסלו תש"י (4.12.1949) למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה כפי שביקש בצוואתו.