עמלי (טיקוצקי), ירחמיאל (“מילק”)

בן אליעזר ורחל. נולד ביום א' באב תרע"ז (20.7.1917) בעיר ביאליסטוק שבפולין. סיים את לימודיו בבית-ספר יסודי ותיכון "תרבות" בעיר סוכובולה, שהתנועה הציונית בה היתה חזקה. כחבר "החלוץ הצעיר" היתה שאיפתו להגיע לארץ והוא אמנם עזב את בית-הוריו והצטרף להכשרת-התנועה בוילנה, בה היה מזכיר ומרכז. בעלותו לארץ בשנת 1938 בעליה בלתי-ליגאלית פנה לשדה-נחום והיה האחראי לענייני-ה"הגנה" במקום ושימש כמא"ז. בזמן מלחמת-העולם השניה התגייס לצבא הבריטי ושירת כסרג'נט-תותחנים בבריגדה היהודית. בימי שירותו באירופה טיפל בארגון עליה ב' ודאג להעברת שארית-הפליטה לעליה לארץ. בימי שהותו בארץ מצא פרנסתו כמנהל-עבודה בבית-החרושת "שומרון" בחדרה, אך עם הכרזת האומות המאוחדות על הקמת-המדינה, עזב את עבודתו ושימש כקצין תכנון בחוליית-ביצורים של ה"הגנה" באזור. חיבב מאד מוסיקה ובמיוחד אופירות; כן אהב להאזין לנעימות חזנות כמסורת בית-הוריו. כבעל-נסיון מזמן שירותו בבריגדה היה בין ראשוני-המגוייסים בפרוץ מלחמת-הקוממיות ובהיווסד חיל-התותחנים היה מראשוני-קציניו. שימש כמפקד-סוללה ולאחר-מכן כמפקד-גונדה. השתתף בקרבות בדרום-הארץ, בכפר-סבא הערבית, בזרעין ובעמק-הירדן. היה מפקדה של יחידת-תותחנים אשר השתתפה בכיבוש אילת. הגיע לדרגת סרן. לפני שחרורו מהצבא היה אחד השופטים בבית-דין צבאי. עוד לפני פרוץ מערכת-סיני גויס עם אנשי-המילואים כמפקד יחידת-תותחנים וביום כ"ח במרחשון תשי"ז (2.11.1956) נפל בקרב ברצועת-עזה. הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי לשעת-חירום בבארי וביום ו' במרחשון תשי"ח (31.10.1957) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות בחדרה. הניח אשה ובן.