עמית (ולקנוץ), יוסף
בן פרידה ופרידריך, נולד ביום ט"ו בתמוז תרפ"ב (11.7.1922) בברלין, בירת גרמניה. למד בבית-ספר יסודי, תחילה בתנאי שוויון ואחר-כך במשטר הדיכוי והבדלת התלמידים היהודים לשם השפלתם, ואז גמלה בו ההכרה כי עליו לעלות לארץ-ישראל. ב-17.1.1938 הגיע לארץ עם עליית-הנוער והתחנך בקיבוץ משמר העמק. יוסף למד במהרה את הלשון העברית, התערה בחיי הארץ ובחר לו את שם המשפחה עמית, ובכך הביע את רצונו להיות חבר טוב לכל, וכך היה. עם קבוצתו שהה בגרעין הכשרה באילון וב-9.4.1942 הצטרף עם חברי קבוצתו לקיבוץ "השומר הצעיר" "להבות". ב-2.11.1945 עלה עם קבוצתו להתיישב בלהבות הבשן. הוא נטה שכם לסיקול האדמה והתמחה בביצוע עבודה מפרכת זו. עבד בבניין, בסלילת הדרך אל הנקודה, במשתלה, והיה זריז בכל ענפי המשק והמלאכה. את השקידה להוציא מתחת ידו עבודה מעולה הן במשק והן בפעילות תרבותית ומוסיקלית (בשירה ובמפוחית-יד), ראה כחתירה אל השלמות האנושית, ואת יחסו הטוב אל החברים ואל הזולת בכלל ראה – כפי שהסביר ביומן שכתב – כביטוי לבריאות ולאיתנות נפשית. יוסף שאף לשלום מתוך הכרה והוקרה לכל פעולה יוצרת ובונה, אולם התכונן למלחמת-מגן, לשמירת קיומם של הנכסים והערכים היקרים לו. בשנת 1940 הצטרף ל"הגנה", סיים קורס מ"כים והיה מדריך. שירת כנוטר בשמירת מקום מושבו, ובחורף תש"ח מילא תפקידי נשק וחבלן. בימי ציפייתו להולדת ילדו הראשון יצא למשימות מסוכנות, להגן על הנפשות היקרות לו ועל הנקודה והמולדת כולה. באחד הימים, בשובו מפעולת-חבלה בסביבת להבות הבשן נפגע בהתפוצץ רימונים שנשא בחגורו ומת בבית-החולים ביום י' באדר ב' תש"ח (21.3.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בלהבות הבשן. השאיר אחריו אישה, פנינה, ובת יעל, שנולדה לאחר נופלו. זכרו הועלה בחוברת "ארבעה שנפלו" של קיבוץ להבות הבשן.
