עמית (הירשמן), יחיאל (“צ’יכו”)

בן יעקב ואוליביה. נולד ביום ט"ז באב תש"י (30.7.1950) בטבריה. למד בבית-הספר "אחדות" ובבית-הספר התיכון על-שם לוינהרץ בקרית-מוצקין. יחיאל היה חבר ושחקן בקבוצת הכדורסל של "מכבי" קרית-מוצקין ובקבוצת הכדורגל של "הפועל" קרית-חיים. כן היה חבר פעיל בחוג לריקודי-עם של עיריית חיפה. הוא היה פעיל בעבודה ציבורית כנשיא מועדון "רוטרי" של נוער אזור-הקריות. הוא היה חבר טוב וידיד נאמן לכל מכריו גם כשלמד בגימנסיה וגם כשלמד בבית-הספר היסודי. תמיד היה אהוד ואהוב על כל אדם. מוריו לא ראו בו רק תלמיד מן השורה אלא גם חבר, שהיה משתף אותם בחייו ובבעיותיו היומיומיות. יחיאל היה אדם מלא חדוות חיים, עליז ושמח בחלקו; בחור נבון שידע מה הוא רוצה והיה בו כוח-רצון ללכת בדרך שבחר לו. לכן היו חייו מלאי עניין ותוכן, אף-על-פי שהגיע אך ל-21 שנים קצרות. יחיאל גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1968 וכעבור שנתיים הצטרף לצבא-הקבע. הוא הוצב לחיל-האויר ושירת כטייס. ביום ט"ו בתמוז תשל"א (8.7.1971), נפל סגן יחיאל יחד עם תשעה מחבריו בעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה. בחוף דקלה שבפתחת רפיח, שנקרא על שם יחיאל וחבריו "חוף העשרה", לא הרחק מן המקום בו נפל מסוקם, הוצב סלע שחם ענק לזכרם – "גלעד העשרה;" המושב הסמוך נקרא על שמם "נתיב העשרה;" פרשת חייהם ומותם הונצחה בספר שהוצא לזכרם על-ידי המשפחות ונקרא "העשרה".