עמיר, שמואל-ישראל (סמי)

בן רינה ואלברט, נולד ביום ו' באייר תש"ח (15.5.1948), יום לאחר ההכרזה על הקמת מדינת ישראל. באותה שנה עלה עם משפחתו ממצרים. המשפחה קבעה את מושבה בתל-אביב ולאחר פרק זמן עברה לשכונת עין-דור בחיפה, שבה סיים שמואל את לימודיו היסודיים. אחרי כן עבר לבית-ספר מקצועי וסיימו במגמת מכונאות. עד גיוסו עבד כמכונאי במוסכי קייזר-אילין בסביבות חיפה. שמואל גויס לצה"ל במחצית פברואר 1966 והתנדב לחיל-השריון. בחיל עבר קורס מכונאי-טנקים ושירת באחת מסדנאות החיל. את שירותו עשה ללא דופי ומילא את כל התפקידים שהוטלו עליו לשביעות רצונם של הממונים עליו. הוא השתתף במלחמת ששת הימים וקיבל את עיטור המערכה ואת אות השירות המבצעי. במחצית פברואר 1969 שוחרר שמואל מהשירות הסדיר, נשא אשה והחל לעבוד כמנופאי בבית החרושת למלט "נשר". במחצית אוגוסט 1971 חזר שמואל לצבא והמשיך לשרת במקצועו במסגרת צבא הקבע – הפעם בחיל-החימוש. הוא עלה בסולם הדרגות וחשב להשתחרר בהגיעו לדרגת רס"ר. בתעודת השחרור – שלא נמסרה לו – נאמר עליו כי הוא "חייל למופת, בעל מקצוע מעולה, אחראי, בעל יוזמה ותושייה וחרוץ". בסופו של דבר החליט שמואל להמשיך בשירות קבע, עבר קורס קצינים וקורס קציני חימוש ושירת כקצין חימוש. הערכות מפקדיו עליו היו מפליגות. הם ציינו כי הוא היה "קצין משופשף וטוב, קצין אמין ומקצועי מאוד, קצין טוב ואחראי, ביצועיסט ומהימן, בעל כושר ארגון מצוין ומגלה מוטיבציה גבוהה בעבודתו". כאיש צבא הקבע השתתף שמואל במלחמת יום הכיפורים וקיבל את אות המערכה. ביום ט"ז בניסן תשמ"א (20.4.1981), בעת אחת מפעולות צה"ל נגד בסיסי מחבלים בלבנון, נפל סרן שמואל בעת מילוי תפקידו והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-סרן. השאיר אשה, בן ובת, הורים ושני אחים. במכתב התנחומים למשפחה השכולה כתב ראש הממשלה ושר הביטחון: "שמואל היה מפקד למופת, איש הדוגמא האישית וראש צוות מעולה. כל מי שהכירו – אהבו". ספרי קודש לזכרו הוכנסו לבית-הכנסת "אוהל רבקה" בקריית-אתא.