עמירה, חיים-שושן (שוקי)

בן חליפה וזמרודה. נולד בשנת 1949 בטריפולי שבלוב. בהיותו בן שישה חודשים עלה עם הוריו ועם משפחתו לישראל – המדינה שזה עתה נולדה ושקיבלה את העולים באהבה ובמסירות, אך בתנאי מצוקה ומחסור. בראשית-דרכה נאלצה המשפחה ברוכת-הילדים להתגורר במעברה בתחום העיר נתניה, ולא נחסכו ממנה סבל ותלאות. חיים קיבל את השכלתו היסודית תחילה בבית-הספר 'פרדסיה' ולאחר-מכן בבית-הספר 'מוריה' שבנתניה. התנאים בבית-אילצוהו לצאת בגיל צעיר לעבודה. הוא למד את מקצוע ליטוש היהלומים ובעבודה זו, שלא תמיד היתה מצויה בשפע, השתדל לסייע ככל- יכולתו לפרנסת המשפחה. עם-זאת, לא הזניח את תחביבו – ספורט ופיתוח הכושר-הגופני. במחצית פברואר 1967 – כשלושה חודשים לפני פרוץ מלחמת ששת-הימים – התגייס חיים לשירות הסדיר. הוא הוצב מיד לחיל-השריון, עבר את הטירונות וקורס לנהיגת מכונית. עוד הספיק להשתתף במלחמה. לאחר שעבר קורס לנהגי זחל"מים, הוענקה לו דרגת רב"ט. כאשר השתחרר מן השירות, צוין בגיליון השחרור, כי "מילא את המוטל עליו במסירות." גם את שירות-המילואים עשה חיים בחיל-השריון והשתתף במלחמת יום-הכיפורים במרחבי-סיני. חיים חזר לעבוד במקצוע שלו – ליטוש יהלומים. הוא התכונן לשאת אישה ולבנות לו בת משלו. ואולם, באחת מתקופות שירות-המילואים ביום כ"ח באלול תשל"ד (15.9.1974) הוא נפל במילוי תפקידו. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבנתניה. השאיר אחריו הורים, ארבעה אחים ושלוש אחיות. המשפחה תרמה לזכרו ספר-תורה.