עמיאל, בן-ציון (‘בני’)

בן עמנואל ונרקיס. נולד ביום ד' בטבת תשט"ו (29.12.1954) בבני-ברק. את ראשית לימודיו עשה בני בבית-הספר 'מעלות' שבבני-ברק, ולאחר שהמשפחה עברה לגבעתיים, נכנס לבית-הספר 'מצדה' ושם סיים את לימודיו היסודיים. בני היה ילד טוב וממושמע, חרוץ בלימודיו ואהוב על חבריו. התכונה הבולטת ביותר שניחן בה היתה אהבת הזולת והנכונות לעזור לכול. הוא הקפיד לשמור על מסורת אבותיו ונטל חלק במקהלת בית-הכנסת שהתפלל בו. אחותו אילנה מספרת שבני היה טיפוס מיוחד. בחור עם לב חם וטוב. ממעיט בדברים. פיקח, מאוד – בגיל ארבע כבר נתגלה כילד עצמאי (אבד פעם בשפת-הים וחזר לבית בכוחות עצמו). הוא היה יודע הכול. בפיו היה תמיד מענה לכל שאלותיה וספקותיה. מגיל צעיר ביותר התחיל בני להתעניין במטוסים, והיה מתמיד לעסוק בהרכבת דגמי מטוסים שונים. כעבור זמן הצטרף לגדנ"ע-אויר והתענג רבות על בניית טיסנים. כן גילה עניין רב באלקטרוניקה – עיונית ומעשית. הוא רכש ספרים בתחום מקצועי זה ועיין בהם. הוא גם אסף מכל הבא ליד, חלקים ואבזרים הקשורים במכשירים אלקטרוניים, ולמד לפרקם, לתקנם ולהרכיבם מחדש. חברים ושכנים רבים נעזרו במיומנותו של בני בתחום זה. כישוריו הטכניים של בני הנחוהו להשתלם בבית-ספר מקצועי לאחר סיום הלימודים היסודיים. הוא בחר בבית-הספר התיכון-מקצועי 'יוהנה' ז'בוטינסקי' שבבאר-יעקב ולמד בו שלוש שנים, כשמקצוע-ההתמחות שלו הוא מסגרות. ביום 1.1.1973 הגיע מועד התייצבותו של בני בבסיס-קליטה-ומיון. על-אף קומתו הגבוהה נתברר כי הפרופיל שלו היה נמוך ביותר, ולפיכך עמדו לשחררו מן השירות. בני נאבק, כדי שיורשה לו לשרת בחיל כלשהו. הוא נענה והוצב לאחר הטירונות למת"ש, וכאן עבד כפקיד וסיים שתי שנות-שירות. בינתיים הועלה לדרגת טר"ש. בחיים האזרחיים עבד בני במקצוע האלקטרוניקה, אלא שגם בעבודה זו היה מצב-בריאותו הלקוי בעוכריו. פעמיים הספיק להיקרא לשירות-מילואים פעיל. בפעם השנייה נשלח לשרת בבסיס של הגדנ"ע שם נפל בעת שירותו – ביום כ"ח בסיון תשל"ח (3.7.1978). הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבקרית-שאול. בן עשרים ושלוש היה בנופלו. השאיר אחריו הורים, שתי אחיות ואח. במכתב-תנחומים למשפחה השכולה ציין מפקדו של בני כי על-אף שירותו הקצר ביחידתו הצטייר בעיני מפקדיו וחבריו כ"אדם נוח לבריות, ממושמע ושקט, שמילא את תפקידו היטב." המשפחה תרמה ספר-תורה על-שמו של בני, להנצחת זכרו.